באמצע החיים

"החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תכניות",משפט שאני מניח שרבים מכם מכירים,חלק מזה נוגע לתכניות שכבר הגשמנו בחיינו וחלק נוגע בפער בין מה שתכננו לעצמנו לבין מה שיצא וחלק אחר אומר לנו לשים לב לחיים שלנו כאן ועכשיו במקום לחיות בעתיד דמיוני.

החלק המסובך יותר הוא בו אנו מוצאים עצמנו בלי תכניות,וגם לא מרוצים מחיינו כרגע.אנו חיים את חיינו ולפעמים גם מגשימים חלומות,מתאהבים,מקימים משפחה,קריירה ופתאום מוצאים עצמנו באמצע החיים לא לגמרי מרוצים,לא לגמרי מאושרים,מסתכלים לאחור,מסתכלים סביב ולא מבינים למה לא ומה כן יעשה אותנו מאושרים?.למה מה שעבד לא עובד יותר?או פחות?

יש לנו כל מיני רעיונות ואפשרויות אבל שום דבר לא באמת מלהיב אותנו וזה מדאיג אותנו כי חשבנו שאנחנו מכירים את עצמנו.זה לא אומר שאנחנו רוצים לוותר על מה שיש לנו,אבל זה לא מספיק.אנו מוצאים עצמנו עסוקים ומלאים במטלות החיים ולפעמים בהנאות החיים ושואלים אם זו משמעות החיים?

עם השנים נוצר פער בין איך שאנו תופסים את עצמנו למי שאנחנו,קצת קשה לנו להבין שבמהלך השנים שחלפו אנו השתנינו,חווינו,התנסנו לטוב ולרע ועצוב לנו וקשה לנו לקבל שהתבגרנו ואולי קצת הזדקנו.הרי את משימות החיים הגדולות כבר עברנו ואנו נאחזים במה שיש או במה שהיה כי זה שלנו וזה מה שאנו מכירים ורק בראש שלנו או בנפש שלנו באיזו פינה נערמות השאלות,המחשבות ובינתיים הזמן עובר ואנחנו תקועים.

ואני אומר שזה זמן מצוין להכיר מחדש אותנו,להתיידד עם עצמנו,לנער את האבק,למצוא את התשוקות החדשות שלנו,את הערכים שחשובים לנו ואת החלומות שחשבנו ששכחנו.את מה שמרגש אותנו,מלהיב אותנו,מאתגר אותנו וגורם לנו להרגיש מלאי חיים כאן ועכשיו ועושה לנו חשק לתכנן תכניות וללכת עליהן באומץ.

איך מתחילים באמצע החיים? התשובה הצפויה שלי תהיה "קחו מאמן/ת" אבל האמת שכל דרך או כלי שיאפשר לכם להתקרב אל עצמכם,לבצע עבודה פנימית שתייצר עבורכם בהירות ותאפשר לכם להיות יותר אתם ולנוע בכיוון הזה תהיה על הכיפאק.אני מאמין באימון כי זה מה שאני עושה ומניסיוני זה עובד(בד"כ).למי שרוצה לקרוא יותר על אימון ואיך זה עובד אפשר באתר שלי

 

 

מה אני מוכר?

 

תכל'ס הרי אני מתפרנס מזה,ממה בדיוק?האמת היא שאני לא בטוח לגמרי כי כשאני מסתכל על חלק מהלקוחות שליוויתי כמאמן אני מגלה תשובות שונות כמו "לגבי דרך יחודית להוביל את המסע הפנימי במבוך הנפש ויכולת מדהימה לגרום למתאמן להגיע לתובנות אישיות." שזה די מבלבל איך אורזים ומוכרים את זה?הרי זו חוויה סובייקטיבית לגמרי לאותו מתאמן אז אולי אני מדריך טיולים פנימי?או זרז תובנות?.או כמו "האימון האישי סייע לי לחדד את מטרותיי ולגבש דרכים חדשות ויצירתיות להשיגן." הרי הוא זה שחידד את המטרות והיה יצירתי כדי להשיג אותן,אני רק סייעתי,אז אולי אני אסיסטנט להשגת מטרות?

ומה קרה פה? "כבר במפגש הראשון, שהיה שיח רפלקטיבי בינינו וכלל את ההגדרות שלנו למפגשים- הגדרות חשובות מאין כמוהן של מושגים וסמנטיקות, וגם פעולות אופרטיביות של מה נעשה אם ואיך נתנהג כש.. בתוך הדינמיקה שלנו.  כבר אז וכבר שם שקעה אצלי התובנה הראשונה והמשמעותית מכולן – זאת אני שמחליטה.. במפגש השלישי או הרביעי הפרספקטיבה כבר התרחבה עד מאד, (איזה דבר גאוני וחשוב זה להרחיב כפועל בחיים) הרבה מלל וגם טכניקות שונו להרחבת החשיבה וההנחות הקיימות. טכניקות פשוטות שצריך לתרגל. והנה השינויים בחיי קורים" אז ככה לפי זה הייתי שותף לעיצוב השיח בינינו. ,לימדתי פרספקטיבה,לימדתי טכניקות והיא זו שהחליטה ועשתה את השינוי בעצמה.אז אולי אני טכנאי להרחבת חשיבה?וכאן מה? "גבי לימד אותי להפסיק רק לחלום ועזר לי מאוד בכך שלימד אותי כלים פרקטיים איך ליישם ולגרום למה שאני רוצה שייקרה לקרות באמת.תוך כדי הכנת שעורי הבית שקיבלתי מגבי (פעם ראשונה שהסכמתי באהבה להכין שיעורים…) התחלתי לחוש תוצאות לעשייתי והגשמתי חלום שחלמתי עליו שנים." כנראה שפה הייתי אסיסטנט להגשמת חלום.

"במבחן התוצאה עמדנו יחד במקום טוב, פיתחנו תובנות ו"ארגז כלים" שמתאים לי" ופה הדגש על יחד,עמדנו,פיתחנו,אז אולי כאן אני שותף. ופה "גבי לימד אותי איך מתמודדים בהצלחה עם "שדים" ופחדים שאינם לעניין. פתח לי המון "חלונות" חדשים בחשיבה." כאן אני מלמד גירוש שדים ופותח חלונות.

אז אם אני מרכז יחד את הדברים הרי שאני מדריך טיולים פנימי,זרז תובנות,אסיסטנט להשגת מטרות,שותף,טכנאי להרחבת חשיבה,סייע להגשמת חלום,עומד יחד,מלמד לגרש פחד ופותח את החלונות שיתאוורר קצת.

נו אז מה אני מוכר? אני חושב שהתשובה היא אפשרויות.

מה זו אפשרות?-סיכוי להתרחשות שמשהו יקרה,יכולת שמשהו יקרה,ומשהו שאפשר לבחור בו מבין רבים.(אופציות,אלטרנטיבות)

אז בשפה פשוטה-אני מאפשר!

מאפשר את הסיכוי שיקרה מה שאת/ה רוצה.

מאפשר לך אפשרויות בחירה.

מאפשר לך לבחור ולגרום לזה לקרות.

היי כיף למכור את זה,אפשר?

(תודה לנתי ששתלה במוחי את המילה מאפשר)

ההמלצה של גבי

א.ג.נ

 

הנדון: המלצה על מר גבי סינגולדה כמאמן עסקי

 

שלום רב,

ברצוני להמליץ בחום על גבי סינגולדה כמאמן אישי לעובדים ומנהלים.

במהלך השנתיים האחרונות גבי ליווה אותי באופן אישי כמאמן עסקי.

במהלך תקופה זו עזר לי גבי לגלות צדדים שונים באישיותי ולחשוב על דרכים להתמודד באופן שוטף עם דילמות מחיי הניהול, וכמו כן עזר לי לחשוב על התנהלותי בארגון וביחסי עם קולגות, עובדים ומנהלים בעבודתי.

 

גבי הינו אדם חריף מאוד ובעל יכולות גבוהות מאוד של זיהוי וניתוח אופי והתנהגות, ומצליח בזכות אופיו ופתיחותו הרבים להביא אותך כמנהל וכאדם להגיע למסקנות נכונות מאוד לגבי התנהלותך, ולשפר במקומות הנדרשים.

 

בברכה

 

גבי מיודובניק

סמנכ"ל, מנהל אזור EMEA

נטפים בע"מ

הטלנובלה של מנהלים-הכל משתנה,כל הזמן!

חיים של מנהל נראים לעתים כמו טלנובלה דרום אמריקאית משובחת,גדושים בשינויים,עלילות מפותלות ודרמה,הרבה דרמה.אתה יושב בבוקר במשרד ומוזמן לפתע לשיחה דחופה אצל המנכ"ל,הלב דופק וכל סדר היום זז הצידה.עסקה גדולה שעבדת עליה חודשים עומדת ליפול ואתה נזעק להציל אותה.ובעוד שעתיים ישיבת הנהלה שצריך להתכונן אליה.אתה לא מספיק להירגע וטלפון מבית הספר מודיע שהילדה לא מרגישה טוב ואם אפשר לבוא לקחת אותה.איכשהו אתה סוגר פערים,מאלתר פתרונות,מבטל פגישות שאפשר ותכף דפיקה בדלת ואחד המנהלים תחתיך נכנס בפנים נפולות,ואתה שואל מה עכשיו?ו 50 מיילים עדיין מחכים  לתשובה.רק מלכתוב את זה רמת לחץ הדם שלי עלתה.

במאמר הקודם דיברנו על הקשיים בחיי מנהלים,ועל סקר שהצביע על כך שלאימון מנהלים יש הכי הרבה ערך בניהול שינויים(37%) ואחריו בצמיחה אישית(30%).שינויים בחיי מנהל הם חלק משגרת יומו,הן בארגון ובחייו הפרטיים.חלקם יזומים ומתוכננים ע"י הארגון כמו קידום,שינוי בהגדרת תפקיד,או שינוי ארגוני אחר.וחלקם ע"י המנהל עצמו כמו פיטורי עובד,קליטת עובד,תכנית עבודה שנתית.השינויים יכולים להיות גם כפויים חדים ולא צפויים,משבר בניהול העסקים,תיקון בעיות,עזיבת אנשי מפתח,הזדמנות עסקית,מערכת יחסים עם לקוח,עובד,בוס שעולה על שרטון ועוד.ולבסוף השינויים בחלקי חייו של המנהל מחוץ לעבודה כמו הורים מזדקנים,קשיים בזוגיות,משבר גיל ותבחרו לכם.

לכאורה שום דבר שכתבתי כאן אינו משהו שמנהלים לא רגילים להתמודד איתו,האמנם?מה קורה כשיש שילוב של כמה שינויים בו זמנית?מה רמת העוצמות הרגשיות/נפשיות בהתמודדות עם שילוב או אפקט מצטבר לאורך זמן?מה האימפקט של זה על איכות הניהול או חיי המנהל?במקרים רבים השינויים מנהלים את המנהלים ולא הם אותם.ברוב המקרים לא ניתן לשנות את השינויים עצמם בהיותם חלק מהמשימה העיקרית של הארגון,והם צורכים מהמנהל משאבי אנרגיה,נפש,רגש ואינטלקט רבים.והשאלה היא איך ניתן לנהל אותם בצורה המיטבית מול המשאבים הפנימיים,והתשובה היא לנהל את עצמך,מה פירוש לנהל את עצמך?ומה חשוב בזה?

בעיני לנהל את עצמך בהקשר של ניהול שינויים פירושו לנהל את ההשפעה של השינויים עליך כאדם ומנהל.ובעיקר לרכז תשומת לב וזמן במנוע העיקרי שמתמודד ומגיב,ופועל עם אותם שינויים,המשאב הכי חשוב,בך.כדי לעשות זאת עליך לבדוק וללמוד איך אתה מגיב לאתגרים שמביאים אתם שינויים כרגע,ממה אתה מרוצה,וממה לא.מה גורם לך לצאת מאיזון?,מה מטריד אותך?מה מעודד אותך?מה מכעיס אותך ומה זה עושה לך?איזה דפוסי התנהגות צצים באופן אוטומטי ולא משרתים אותך או את מערכות היחסים בחייך?מה המטרות שלך?ואיפה אתה נמצא ביחס אליהן.

כשאנחנו עונים לשאלה מה יגרום לנו לנהל טוב יותר את השינויים?התשובה תהיה צמיחה אישית.לאן לצמוח תשאלו?וכמו מאמן טוב אענה בשאלותיים,"איזה מנהל אני רוצה להיות?" וגם "איזה אדם אני רוצה להיות?".בטח שמתם לב שהתרבו המשפטים שמסתיימים בסימני שאלה,ובכן זה לא מקרי.בתהליך אימון שאלות עוצמה הן הדלק שמניע 2 בוכנות חשובות,למידה ופעולה.כשעניתם לשאלות שתי שורות מעל,מה למדתם?ואז,מה תעשו?יופי פעלתם,מה למדתם?.זו דוגמא לדרך בה אימון ככלי מעודד העמקה,חשיבה,בהירות,למידה ופעולה.(עוד על אימון מנהלים ראו כאן)

הפוקוס כאן אינו על אימון כפתרון קסם אלא עליכם. על האמונה הבסיסית בכישורים,יכולות,יצירתיות שטמונים בכם והביאו אתכם עד כאן.ההנחה היא שהכוחות והעוצמות קיימים בך ומכאן גם הפתרונות והתשובות נמצאים בך.אימון זו שותפות שהתכלית שלה לעודד את הצמיחה האישית שלך,בה את/ה השותף הבכיר.לאן שתבחר לצמוח,לאיזה עץ שתבחר להיות.ובמטאפורה הזו בתהליך האימון אנחנו(את/ה ואני) הגננים שמדשנים את האדמה וגוזמים ענפים יבשים,או מדבירים ממזיקים.כדי שתוכל לקטוף את הפירות.

ונניח שעברתם תהליך של צמיחה והתפתחות,מה ההשפעה של זה עליכם?

מניסיוני ההשפעה ניכרת,ומשתנה מאדם לאדם.ברמה המעשית ראיתי עליה בביטחון וההערכה העצמית,איזון בין חלקי החיים השונים,יותר כנות,אותנטיות ומודעות בניהול הרגשות ומערכות היחסים.שינוי דפוסים מעכבים,ותחושה של אתגר והתחדשות.ניהול טוב יותר של המתחים.תמיכה גוברת מהמנהלים ושיפור ניכר בתקשורת הבין-אישית.לעתים גם שינוי קריירה ועזיבה או קידום.צוות עובדים מרוצה ומאוחד,חיזוק המעמד בארגון ויותר הנאה וסיפוק מהעבודה.וחווית זרימה ומשמעות גדולה יותר.

כשאתם משתנים,הדרך בה אתם מנהלים שינויים משתנה.

קצה הקרחון-מה מעסיק מנהלים מתחתיו?

כמנהל לשעבר,פורמלית הייתי עסוק בעיקר בתכנון ובקבלת החלטות ובניסיון ליצוק סדר לכאוס האורגני של חברה עסקית דינמית.האמת היא שכאוס מובנה היה חלק מחיי כמנהל,והיום ממרחק של שנים וכמאמן מנהלים אני מזהה חלקים דומים אצל חלק מהמנהלים אותם אימנתי.

מתחת לקצה הקרחון של המנהל (שלי ושל המנהלים שאימנתי) שבצבץ החוצה היה חתיכת קרחון ענק שבקלות יכול היה לפרק את ה"טיטאניק",כרגע נתרכז במה שלא נראה לעין,החלק השקוע.והנה כמה דוגמאות שמרכיבות אותו.

-רצון לרצות את הבוס גם במחיר של ויתור או עיוות של הערכים האישיים שלך כאדם וכמנהל.

-התיישרות עם תרבות ארגונית,קונפורמיות מהסוג הרע שמדכאת יצירתיות.

-מרד אישי שקט נגד החברה בה אתה עובד,תחושה של קרע ונבגדות.

-פחד מ..,לאבד את מקום העבודה,להיכשל,לקבל משוב שלילי.להגיד את האמת,לדבר בפתיחות.

-ויתור על הקול האישי,אוטומציה של האישיות.

-השתלטות עולם העבודה על החיים,התנגשות עם ערכי משפחה,צמיחה אישית,פנאי.

-תחושת "תקיעות"-רצון לעזוב כי נמאס,אין לאן להתקדם,העדר משמעות

-מתח,לחץ,חרדת ביצועים,התמודדות עם שינויים ארגוניים.

-מערכות יחסים "טעונות",עם המנהל שלך,עם הכפיפים,עם קולגות,בזוגיות,במשפחה.

-שיפוטיות עצמית,פחת בהערכה העצמית,חוסר ביטחון,משבר גיל ה…

-החלטות אמוציונליות,או החלטות מוטות אגו.

-אובדן התשוקה,הדחף לקום בבוקר ולהיות הכי טוב.

ובכן כשאני מסתכל הרשימה מעל אני יכול להודות ביושר שלפחות 90% ממנה היו בחלקים מסוימים או בתקופות בקריירה שלי כמנהל.ואני מניח שפספסתי עוד כמה חלקים בקרחון העצום.

אז איך התמודדתי עם זה?הדחקתי,כעסתי,קיטרתי,דיברתי עם אשתי ולפעמים עם חברים,פעם גם התפטרתי ופעם גם פוטרתי.בקיצור סבלתי ובעיקר לא ביקשתי עזרה.ואחרי כל זה אני חושב שהייתי מנהל טוב למדי,וכך אני חושב רובם של המנהלים אתם עבדתי.מנהלים לומדים לאסוף ידע,למיין אותו,לתכנן,לקבל החלטות,לנהל צוות,לחתור לביצוע המשימה ועוד רשימה ארוכה של כישורים.במבחן האמיתי של לנהל בפועל ברמות הגבוהות לא מספיק להיות טוב למדי.

בעידן הנוכחי לפי סקר אימון המנהלים שנערך זו השנה העשירית בחסות אוניברסיטת ג'ורג'יה ו  Howard University,בתשובה לשאלה "לאימון מנהלים היה הכי הרבה ערך ב.." הנתונים המובילים היו,"ניהול שינויים" עם 37% ו"יצירת צמיחה אישית" עם 30%.

איך מלמדים ניהול שינויים?איך יוצרים צמיחה אישית?ואיך זה קשור לאימון מנהלים?

מה הערך שלהם עבור מנהל?

מה הערך שלהם עבור הארגון?

על כך במאמר הבא.

איך אימון מנהלים עזר להצלחת שינוי ארגוני.

בחברה ישראלית גלובלית נתבקשתי ע"י סמנכ"ל שהוביל מהלך של שינוי ארגוני של מיזוג יחידות שלדעתו לא מתפתח לפי הציפיות,לפגוש את המנהל של היחידה החדשה שנתקל בקשיים כדי לבחון תהליך אימון.בפגישה עם המנהל עלתה תחושה קשה של חוסר אמון מצד האנשים ביחידות שמוזגו ומנהליהן בשינוי ובמניעים לכך.והלכה למעשה תחושת אי אמון,חוסר בשיתוף פעולה ואצל המנהל שהיה מנהל וותיק של אחת היחידות שמוזגו,תחושה קשה של אי קבלת מרות ,תסכול ו"תקיעות",הן אישית והן של השינוי הארגוני.

לאחר תהליך אימון של 12 מפגשים המנהל סיכם כך:

"הכניסה שלי למפגשים אישיים, אתה נתת לזה את ההגדרה "אימון", לא התקבלה בתחילה כמובן מאליו, פשוט כי באופי שלי וסגנון הפעולה לאורך שנים, לא נעזרתי בגורם אחר בכדי לעצב את דרך הפעולה ותפיסת העולם. לזכותך אציין כי ידעת למצוא "נתיבים" בכדי לייצר ביננו בסיס של אמון הדדי, ובהמשך לאתגר אותי בשאלות שנגעו במהות הדילמות האישיות שלי, והמיצוב שלי מול תהליך בניית הצוות. לעיתים הצורך להתעמת עם עצמך, ולהבין באמת מהו סדר העדיפויות שלך כאדם, לא נוח ומחייב אותך לצאת מאיזור הנוחות שלך, ולהשיב בקול רם לשאלות טובות שמציבים מולך.במבחן התוצאה עמדנו יחד במקום טוב, פיתחנו תובנות ו"ארגז כלים" שמתאים לי, ונתן לי יכולת משופרת להכיל את התהליך, באורך רוח וסבלנות, ולהגיע לתוצאות רצויות גם במישור האישי וגם מול הצוות."

בעקבות האימון שעבר,הציע אותו מנהל לשניים מהמנהלים תחתיו לעבור תהליך אימון.הם אכן בחרו בכך והנה קטע מדברי אחד מהם

"ליווית אותי לאורך פרק זמן לא קצר בו התמודדתי עם אירועים שונים במקום עבודתי, את אותם אירועים הבאתי לדיונים המשותפים בינינו על מנת לבחון את הדברים באור שונה מהתנהלות היום יום ואין לי ספק שהמסקנות ודרכי הפעולה שנקטתי באותם אירועים הושפעו רבות מהתהליך שעברתי אתך האימון האישי סייע לי לחדד את מטרותיי ולגבש דרכים חדשות ויצירתיות להשיגן"

זה חלק ממה שהם למדו בתהליך,ומה אני למדתי?

-לשינוי ארגוני השפעה דרמטית ולפעמים טראומטית על העובדים והמנהלים.

-שינוי ארגוני פירושו גם תקשורת חדשה,רשת חברתית משתנה,יצירת הסכמות,מיומנויות רגשיות,מערכות יחסים.כל אלו מצריכים תשומת לב ושימוש בכלים מגוונים בהובלת תהליך שינוי,מישהו צריך ללמד מנהלים איך עושים את זה.

-אמון ושותפות הוא הבסיס למערכת יחסים אימונית פרודוקטיבית,יש חשיבות להיותי מחוץ למערכת.

-יש הרבה משותף לאימון וניהול,שניהם שואלים "מה למדתי?" ואז "מה אעשה?" או ההפך.

-ל"איזה בני אדם אנחנו" השפעה ענקית על "איזה מנהלים אנחנו".

הנה מה שאמר הסמנכ"ל ששכר אותי לאחר שנה.

"לשמחתי כל המנהלים שעברו את התהליך אתך הם אנשים טובים יותר,מרוצים יותר,והחשוב מכל תרומתם לחברה עלתה פלאים.התהליך השפיע עלי כמנהל שלהם ויותר מכך על הכפיפים להם".

10 טיפים על אימון

1.אימון זו שותפות-הכוח של האימון לא נמצא אצלי או אצלך אלא במערכת היחסים שלנו.היא זו שמעניקה כוח לכל תהליך האימון.

2.אימון מפתיע-בעיקר את עצמך,פתאום אתה לא משעמם לעצמך,אתה מלא סקרנות והתרגשות לגבי עצמך.
יש אנרגיה,רגשות,אינטימיות,עניין ועוצמה.

3.לא מדברים סתם-לא מבזבזים זמן על פרטים,השעה הזו היא שעה יקרה,
תרתי משמע.אנו רוצים להפיק מקסימום ערך עבורך.
אמרת משהו ,מה חשוב בזה?מה תעשה?מה למדת?
כשאתה עונה לעצמך,נופלים אסימונים ונוצרת תנועה.

4.אימון יכול להיות קליל כיפי וזורם-נכון נדבר על המון נושאים חשובים ומרכזיים בחייך,
אבל היי מי אמר שאנחנו חייבים לעשות זה בסבר פנים רציני וחמור?
זו שעה שהיא כולה שלך ובשבילך,כמה פעמים בחיים זה קורה לך?
"בואו נהנה מזה" או "בוא נשחק קצת" היא פרספקטיבה נהדרת והרבה פעמים מועילה למטרות האימון.

5.אימון הוא מעבדה-המעבדה שלך בה אתה יכול לבחון נושאים בהם לא שיתפת אפילו את הקרובים לך ביותר,תעשה ניסיונות ותאתגר את התפיסות שלך,האמונות שלך,סגנון החיים שלך.

6.שאלה אחת מצויינת-לפעמים זה כל מה שצריך כדי שכל הפאזל יסתדר.זה הכלי העיקרי, לשאול שאלות מתוך הקשבה עמוקה למה שאמרת.

הקשבה למילים,לטון,לרווח בין המילים,לאינטונציה,לשפת הגוף,להבעות הפנים,לאנרגיה.

7.אני תמיד בעדך-גם כשאתה נגדך,לא נאמן לעצמך או לערכים ולבחירות שלך,מרגיש תקוע,נכשל.
אני תמיד שם לצדך,תומך ומאמין בך.

8.אני מפטר את עצמי-אני לא פסיכולוג,ואני לא יועץ,אני שותף.
ואם אני מרגיש שהשותף הבכיר לא משקיע בשותפות(מערכת היחסים האימונית)
את מה שנדרש(בעיקר רצון ומחויבות) או שאני לא מצליח להביא ערך.
אני מפטר/מתפטר,אני לא בעסק הזה רק בשביל כסף.

9.משינוי קטן לגדול-לא מטפסים על האברסט בבת אחת,
מתאמנים בחדר כושר,מתאמנים על פסגות נמוכות יותר,מתרגלים לאוויר הדליל.
הצלחות קטנות מובילות להצלחות גדולות,שינוי פנימי מניע שינוי חיצוני.

10.אותנטיות-אני מביא לאימון לא רק את המאמן,אלא גם את עצמי את "גבי".
עם כל ניסיוני,האישיות והויתי כאדם,אני מצפה לפגוש אותך ה"אותנטי".
ומגייס את כל שיש בי כדי לשרת אותך במקצועיות הראויה לך.

טיפ בונוס

אני מתרגש-לקראת אימון,במהלך אימון,כשאתם בדרך,כשאתם נאבקים,מצליחים.
כשאני מתרגש אני יודע שזה מצליח.

מי דואג לך?

כמאמן שעובד עם מנהלים ועם בעלי עסקים אני מגלה כמעט בכל פעם את הרשלנות הפושעת בה אנו לא דואגים,מטפחים את הנכס הכי חשוב שלנו.

 התשובה היא את/ה.

אנחנו נרוץ ונחפש לקוחות(ולפעמים נמצא),נטפל בספקים,בנקים,ישיבות בארגון,נדאג לילדים ולבני הזוג שלנו ובסוף היום נצנח באפיסת כוחות מול הטלויזיה.

בואו ונעשה ניסיון,פתחו את היומן שלכם ותבדקו אם מחר או אפילו השבוע שיבצתם משהו שקשור רק אליכם,שממש תרצו ותשמחו לעשות,נו מצאתם?

סביר להניח שלא,לרובנו יש תבניות,דפוסים של לרצות את כולם ואפילו ערכים חשובים של עבודה/אחריות/משפחה.

שבאופן אוטומטי שמים את עצמנו אחרונים בתור.

חלקנו אפילו לא מספיקים להשתלט על המטלות השוטפות בעבודה,בעסק,במשפחה אז למצוא מקום לעצמנו,אין מצב!

אנחנו פשוט לוחצים על הגז ואומרים תודה אם מתאפשר לנו להתנתק מהשוטף,הדאגות,הלחץ ולנחות לכמה רגעים מול הטלויזיה כדי להכניס את המוח הטרוד שלנו לניוטרל.אני כבר לא מדבר על זמן לתחביבים,חברים,או אפילו זמן אישי עם בני הזוג שלנו.

רובנו מתנהלים ולא מנהלים!

אמירה פסקנית משהו אבל היא נכונה לפעמים גם בעבורי,ואני אסביר למה כוונתי.

הרי אם אנו מסכימים שאתם עצמכם המשאב הכי חשוב לעסק,כי בואו נדבר דוגרי אם לקוח שאחראי ל 20% מהכנסות העסק/החברה ירצה לצאת אתכם לארוחת ערב,ברור שתצאו איתו וגם תדאגו לו ל"גוד טיים".

ואילו אתכם שאחראים ל 100% מהכנסות העסק מי לוקח לארוחת ערב?

 

ארוחת הערב המטאפורית היא החיים שלנו,לדאוג לעצמנו זו לא פריבילגיה,לאהוב את עצמנו (קשה אני יודע..) זו לא אנוכיות,זה בדיוק ההיפך.

זה לקחת אחריות על החיים שלנו ובאופן משונה ככל שנקח אחריות ונדאג לעצמנו נרוויח כמעט בכל חלק של חיינו.

הרי לא משנה במה נבחר אם נלך לחדר כושר,או שנצא עם בירה לחברים,או לסרט עם בני הזוג מה תהיה ההשפעה של זה עלינו?

נרגיש בריאים,שמחים,רומנטיים,אחלה.

ואם נרגיש טוב איך זה משפיע על התיפקוד שלנו כמנהלים או על העסק?

 

ועכשיו בואו ונרחיב את התמונה לכלל החיים שלנו בכל התחומים שלהם.

בקריירה/עסק/כסף/משפחה/רומנטיקה/זמן פנאי/סביבה פיזית/חברים/צמיחה אישית.

איפה אנו מרוצים?ואיפה לא?.האם אנו מרוצים מהכיוון אליו הולכים חיינו? ומה אנחנו הולכים לעשות בנוגע לכך?

מתי בפעם האחרונה עצרנו ועשינו טיפול 10000 למנוע שלנו?החלפנו שמן ובדקנו ברקסים,או אפילו סתם שטפנו אותו ותלינו עץ ריח.

מה היעד שמופיע ב"waze" שלנו, אליו מתקדמים חיינו?

אם אתה לא יודע לאן אתה הולך איך תדע שהגעת?

 

בקרו באתר החדש שלי

http://gabysingolda.wix.com/singolda

 

אני בטלן/עצל גאה!

אבי היה אומר שבחיים לא ראה ילד שיכול להספיק כל כך מעט בכל כך הרבה זמן… בטלה הייתה תמיד הצד החזק שלי. אני לא זוקף זאת לזכותי – זהו כישרון טבעי. מעטים ניחנו בו! יש המון אנשים עצלים והמון איטיים, אבל בטלן אמיתי הוא תופעה נדירה. הוא לא אדם שמתהלך כשידיו בכיסיו. נהפוך הוא, מה שמדהים לגביו – זה שהוא תמיד עסוק עד מאוד.
כן חברים אני יוצא מהארון ומתוודה אני אוהב להתבטל (תכף נראה מה זה אומר).
אני עובד בממוצע 100 שעות בחודש,כלומר בעבודה אמיתית שמשלמים עליה.לא בזוטות כמו להיות אבא,בן זוג,טבח ועקרת בית לסירוגין.
אבל אם נעשה את החשבון האמיתי בניכוי שעות שינה אני עובד לפחות 12 שעות ביום מה שמשאיר לי משהו כמו 4-5 שעות לבטלה.(לא כולל שבתות)
ובכנות השאיפה שלי היא להגדיל את שעות הבטלה שלי מבלי לפגוע בהכנסה שלי.
אז מה אני עושה בשעות האלו ולמה זה כל כך חשוב לי?
אז בדרך כלל אני צופה..
צופה בכדורגל משובח (העונה הפועל באר שבע נכללת איכשהו בהגדרה) בד"כ בליווי בירה לא כל כך משובחת,גולדסטאר אבל טעם נרכש.
צופה בכל האנשים האלו שמסתובבים אצלי בבית, בילדים שלי גדלים,רבים,מדברים,לפעמים גם איתי.וכמובן באשתי היפה כדי לוודא שהיא עדיין בסביבה מה שמוכיח לי שאני עדיין רצוי.(וגם כדי לראות שיש אישור לבטלה שלי)
צופה בתכניות בישול,במשחקי הכס,בבלש אמיתי,בהיסטוריה למכירה,בתכניות דיג ובסרטים טובים.
צופה בגינה שלי ובהשתנות שלה עם עונות השנה.
צופה בכלבים שלי שמצחיקים אותי ובשלושת החתולים שהם לא שלי אבל נמצאים כל הזמן בחצר שלי.
צופה פנימה אל הרגשות שלי,החלומות שלי,התכניות שלי.
נשמע די פסיבי לא?(טוב הגזמתי קצת,אני גם קורא להנאתי,מטייל ודג לפעמים)
אז זהו שלא.
בכל מקום בו אני צופה יש חיים שמתעוררים,קורים,מרגשים,מצחיקים,עצובים,מוזרים.
יש סקרנות,נוכחות,חיות וחיוניות של חיים שקורים עכשיו.
יש הכרת תודה,חופש,מילוי מצברים,שמחה,מנוחה בחירה והרבה אהבה.
בעיקר אהבה לעצמי.

איך לא לפחד מה"פחד"

האמת היא שאין לי מתכון מדויק אלא יותר לקט של תובנות,מידע וניסיון שצברתי בחברת ידידי הנאמן,הפחד.

ולמה נאמן?משום שהוא לעולם לא יעזוב אותי.

ולמה ידיד? כי הוא חלק איתי המון רגעים אמיתיים בהם הוא באמת שמר עלי, ויש בינינו הכרות אינטימית ובכל זאת הוא לא חבר רק ידיד.

 

אז מה אני מעריך בידיד הזה?

-יש לו השפעה אדירה על מי שאני היום,הוא תמיד דחף אותי הלאה.אם כשברחתי ממנו או כשהתגברתי עליו.

-הוא המלח או הפלפל בתבשיל שלי שמדגיש את הטעמים,מאפשר לי להעריך את מה שאני פוחד לאבד.

-בלעדיו לא היו לי הזדמנויות להיות אמיץ.

-הוא סימן חשוב בשבילי ביום יום,כשהוא מופיע זה כמו נורה שנדלקת בלוח המחוונים ואומרת לי שים לב.

-לפעמים הוא גורם לי להרגיש חי,ער,נוכח וגם סקרן בקשר לעצמי.

 

אז מה אני עושה כשהוא קופץ לביקור במפתיע?

-קודם כל מקשיב לו,מה הוא באמת אומר?מה העוצמה שלו?האם הוא קפץ לקפה או לסופ"ש?

-אני לא מתעלם,עוצר לרגע והולך איתו פנימה כדי לחוות אותו במלואו,באופן מעניין פעמים רבות הוא נעלם כשאני עושה זאת.

– אחרי שחוויתי אותו,אני בודק האם זו התראת שווא או שמא יש תקלה רצינית שצריכה מבט מעמיק.(ויש לא מעט התראות שווא)

-במקרה של אזעקת אמת (ואם מנגנון ההישרדות שהוא מפעיל לא משתלט עליי) אני קונה זמן.חושב על המקור של הפחד האם זה משהו שאני מכיר?ואם זה אוטומט מוכר לי פשוט עושה ריסט למערכת. כשזה לא מוכר אני מתחיל לשאול שאלות.

-השאלות פשוטות,מה זה?מאיפה זה מגיע?ואם זה יקרה? .עצם התשובה להן מפיגה את הפחד או מנמיכה את העצמה ומאפשרת לשים את הפוקוס על המקור לפחד או מייצרת מודעות.

-כשזה לא מרפה,אני פשוט משתף מישהו קרוב אלי,אשתי,חבר,עצם ההודאה בכך שאני פוחד והשיתוף בכך יוצרים הקלה.

ולפעמים אחרי הכל,הפחד הוא מקפצה שמייצגת אתגר או הזדמנות או רצון אמיתי לשינוי,ואז אני קופץ או שלא!

3 שאלות מפתח ככלי עבודה

 

מה חשוב פה?

(מה חשוב פה עבורי?עבור הארגון/צוות/משפחה?על מה באמת מדברים?מה הלב של העניין.)

מה התוצאה הרצויה?

(אם זה יעבוד נהדר איך זה יראה?מה החלום?מה יגרום לכם להגיד "בול מה שרציתי",איך זה מרגיש שם?)

מה הפעולה הבאה?

(הבנתי לאן אני רוצה להגיע,מה יהיה הצעד הראשון?מה יקדם אותי לשם?)

שאלות בסיסיות שישרתו בכל סיטואציה,חשיבה ותכנון לעצמך,בדיון,ישיבה,הנחיה,שיחה עם עובדים,מערכות יחסים.

למשל בפוסט זה

חשוב לי להביא לכם ערך בצורה פשוטה מובנת ומעשית ולקדם את עצמי כמאמן.

התוצאה הרצויה תהיה שתקראו ותחשבו שוואלה  מעניין, הבחור לימד אותנו משהו  ותעבירי את זה לעוד מישהו  ותיכנסו לקרוא עוד בבלוג שלי.

הפעולה הבאה תהיה לפרסם את זה..כבר לוחץ על  "לפרסם"

 

"כמו לרוץ 10,000 מטר כשהתחרות היא בכלל קפיצה לרוחק"

הכותרת הזו נולדה באימון היום עם לקוח והשתמשתי בה כמטאפורה לתיאור סיטואציה מסוימת בחייו עליה שוחחנו,וכששאלתי אותו כהרגלי "מה אתה לוקח אתך מהשיחה?" הוא לקח אותה. זה עורר את סקרנותי,מה יש בה שגרם לו לבחור אותה מתוך כמעט שעה של שיחה?

ואז שחזרתי את ההקשר בו אמרתי אותה והבנתי כמה היא רלבנטית לי וכנראה לעוד רבים. לפעמים אנו כל כך מרוכזים או ממוקדים בחלק אחד של החיים ומגייסים לכך משאבים רבים,זמן,אנרגיה,אינטלקט,רגש, למשל בתחום העבודה/קריירה ומפתחים יכולות,לומדים משפרים ומשקיעים ובאמת מתקדמים.

ואז מגיעים לחלק אחר של החיים שלנו ומשתמשים באותם כלים ולפעמים באותן אנרגיות כדי להשיג תוצאות ו"נאדה" זה לא עובד ואפילו מקלקל. למשל במערכות היחסים שלנו,זוגיות,משפחה,חברים.

כמו להשתמש במפתח שבדי כדי לשתות מרק,וזה לא שאין לנו כף ואנחנו אפילו יודעים שכדאי שנעשה "פו" ארוך לפני שניקח לגימה ואולי גם קצת נתכופף אל הצלחת כדי שלא יישפך.

התבנית שלנו פשוט משתלטת ושולפת את ה"שבדי",כמה סיכוי יש לנו לשתות או להתענג על המרק.

היכולת לבצע את הסוויץ' במודעות היא זו שתאפשר לנו גישה שתאפשר לנו להשתמש בכלים אחרים שכבר נמצאים בתוכנו,כמו אהבה,חמלה,אמפתיה,יצירתיות,אינטואיציה שנכונים ושימושיים לחלקים אחרים בחיינו.

לפעמים כל מה שצריך זה לשאול את עצמנו באיזה מגרש/חלק של החיים אנו משחקים כרגע.

מה הטעם להתחרות בריצת 10000 כשאת המדליות מחלקים בקפיצה לרוחק?

אתה לא מחליט עלי!

בשבוע שעבר יצאתי נסער למרפסת והודעתי בקול רם והחלטי לאשתי ולבתי הבכורה ששתו קפה, שזהו נמאס לי ומעכשיו הדברים יתנהלו אחרת.

"לא יכול להיות שכולנו חיים בבית הזה ואף אחד לא עוזר" כיוונתי לילדים,"לא הכל חייבים לקנות" כיוונתי לאשתי ולילדים.

כמובן שאשתי ובתי מיד החליפו חיוכים רבי משמעות מה שמיד הוביל אותי להצהיר "אני אחנך אתכם"  וביתר תקיפות "אני אעשה לכם סדרת חינוך,הדברים בבית הזה ישתנו" ונכנסתי בסערה הביתה מוכן ליישם לאלתר את מדיניותי החדשה.

איך שנכנסתי ראיתי שהשולחן נשאר כמו שהוא לאחר ארוחת הערב,כלומר צלחות שלא פינו,שאריות אוכל,מוצרי מזון בקיצור בלגן.מייד תרתי סביב נחוש שהפעם אני לא עושה זאת בעצמי ופניתי לבתי(השלישית שלי) ואמרתי בטון החלטי "רותם תפני את השולחן בבקשה".

"מה אתה אומר?!" (מתריס כאומר מה פתאום,למה אני,ולא בא בחשבון)

זו התשובה שקיבלתי במהירות ובקול רם,ובעודי מתחמם ומפעיל את טורבו העצבנות שלי שמעתי את אשתי ובתי הבכורה צוחקות בקול גדול במרפסת למשמע התשובה.

באופן מפתיע הצחוק שלהן גרם לי לחייך ולהבין כי מה שמצחיק אותן הוא הפער בין הלהט הבלתי מתפשר בו נגשתי למשימה לבין הסירוב הבלתי מתפשר בו נתקלתי לשתף פעולה עם הלהט שלי.

לקח לי כמה ימים להבין מה למדתי כאן ואולי ידעתי אבל גיליתי מחדש.

-להיות החלטי יכול לתת את הדרייב הראשוני לפעולה אבל לא בטוח שהפעולה תייצר את המציאות אליה שאפת.

-להיות החלטי זו הרגשה נהדרת שבד"כ מתנפצת על סלעי המציאות.

-החלטיות יכולה להיות מין דרך משונה בה אנו מעודדים את עצמנו כשאנו עם ספקות,חסרי בטחון או חסרי אונים.

-כשאני החלטי לגבי דברים שתלויים בי בלבד זו יכולה להיות התחלה טובה.

-כשאני החלטי גם בשביל אנשים אחרים זו התחלה רעה.

-להיות החלטי בשבילי אינו בהכרח לקבל החלטה אלא להרגיש בטוח,להאמין,להיות משוכנע בדרך וללכת בה בעקביות.

-בפעם הבאה שאני אהיה החלטי לא יזיק לי לפקפק בזה ולנסות להבין מה מתבקש כאן באמת.

לסיום כמובן שרותם הסבירה שהיא הכינה חלק מארוחת הערב וערכה את השולחן כך שפניתי בהחלטיות לאדם הלא נכון והיא צדקה לחלוטין בתגובתה,רווח שולי הוא שנוסף עוד סיפור משעשע לארכיון הסיפורים המשפחתי והפעם על חשבוני ובצדק.

קח רגע ותרגע..

כשאני קם בבוקר,בעצם בכל בוקר,החיים מתנפלים עלי בשטף של מחשבות,הוראות,מחויבויות ודאגות.

תארו לעצמכם את המוח שלי כתיבת דואר אלקטרוני שברגע בו פתחתי את עיניי מתמלאת בבת אחת ב100 מיילים שמחכים לתשובה,מלחיץ לא?

עם מה ומאיפה להתחיל?אז זהו למדתי שזה לא חשוב,מה כן חשוב?

לשחרר את הלחץ,להרגע ולאפשר לעצמי להתאפס מעין ריסטארט למערכת ההפעלה שלי.

קפה מתחת לעץ,ועוד קפה במרפסת,מדיטציה,נשימות,טיול עם הכלב,תבחרו לכם הכל הולך.

המטרה להיות נוכח,כאן,עכשיו,רגוע ומחובר למי שאני.

כי כשאני כזה היכולת שלי לגשת ולמיין ולארגן ולתעדף ולפעול משופרת עשרות מונים.

יותר מכך כשאני נוכח ,קבלת ההחלטות שלי קלילה,יעילה,זורמת ותואמת למי שאני במיטבי.