"החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תכניות",משפט שאני מניח שרבים מכם מכירים,חלק מזה נוגע לתכניות שכבר הגשמנו בחיינו וחלק נוגע בפער בין מה שתכננו לעצמנו לבין מה שיצא וחלק אחר אומר לנו לשים לב לחיים שלנו כאן ועכשיו במקום לחיות בעתיד דמיוני.

החלק המסובך יותר הוא בו אנו מוצאים עצמנו בלי תכניות,וגם לא מרוצים מחיינו כרגע.אנו חיים את חיינו ולפעמים גם מגשימים חלומות,מתאהבים,מקימים משפחה,קריירה ופתאום מוצאים עצמנו באמצע החיים לא לגמרי מרוצים,לא לגמרי מאושרים,מסתכלים לאחור,מסתכלים סביב ולא מבינים למה לא ומה כן יעשה אותנו מאושרים?.למה מה שעבד לא עובד יותר?או פחות?

יש לנו כל מיני רעיונות ואפשרויות אבל שום דבר לא באמת מלהיב אותנו וזה מדאיג אותנו כי חשבנו שאנחנו מכירים את עצמנו.זה לא אומר שאנחנו רוצים לוותר על מה שיש לנו,אבל זה לא מספיק.אנו מוצאים עצמנו עסוקים ומלאים במטלות החיים ולפעמים בהנאות החיים ושואלים אם זו משמעות החיים?

עם השנים נוצר פער בין איך שאנו תופסים את עצמנו למי שאנחנו,קצת קשה לנו להבין שבמהלך השנים שחלפו אנו השתנינו,חווינו,התנסנו לטוב ולרע ועצוב לנו וקשה לנו לקבל שהתבגרנו ואולי קצת הזדקנו.הרי את משימות החיים הגדולות כבר עברנו ואנו נאחזים במה שיש או במה שהיה כי זה שלנו וזה מה שאנו מכירים ורק בראש שלנו או בנפש שלנו באיזו פינה נערמות השאלות,המחשבות ובינתיים הזמן עובר ואנחנו תקועים.

ואני אומר שזה זמן מצוין להכיר מחדש אותנו,להתיידד עם עצמנו,לנער את האבק,למצוא את התשוקות החדשות שלנו,את הערכים שחשובים לנו ואת החלומות שחשבנו ששכחנו.את מה שמרגש אותנו,מלהיב אותנו,מאתגר אותנו וגורם לנו להרגיש מלאי חיים כאן ועכשיו ועושה לנו חשק לתכנן תכניות וללכת עליהן באומץ.

איך מתחילים באמצע החיים? התשובה הצפויה שלי תהיה "קחו מאמן/ת" אבל האמת שכל דרך או כלי שיאפשר לכם להתקרב אל עצמכם,לבצע עבודה פנימית שתייצר עבורכם בהירות ותאפשר לכם להיות יותר אתם ולנוע בכיוון הזה תהיה על הכיפאק.אני מאמין באימון כי זה מה שאני עושה ומניסיוני זה עובד(בד"כ).למי שרוצה לקרוא יותר על אימון ואיך זה עובד אפשר באתר שלי

תכל'ס הרי אני מתפרנס מזה,ממה בדיוק?האמת היא שאני לא בטוח לגמרי כי כשאני מסתכל על חלק מהלקוחות שליוויתי כמאמן אני מגלה תשובות שונות כמו "לגבי דרך יחודית להוביל את המסע הפנימי במבוך הנפש ויכולת מדהימה לגרום למתאמן להגיע לתובנות אישיות." שזה די מבלבל איך אורזים ומוכרים את זה?הרי זו חוויה סובייקטיבית לגמרי לאותו מתאמן אז אולי אני מדריך טיולים פנימי?או זרז תובנות?.או כמו "האימון האישי סייע לי לחדד את מטרותיי ולגבש דרכים חדשות ויצירתיות להשיגן." הרי הוא זה שחידד את המטרות והיה יצירתי כדי להשיג אותן,אני רק סייעתי,אז אולי אני אסיסטנט להשגת מטרות?

ומה קרה פה? "כבר במפגש הראשון, שהיה שיח רפלקטיבי בינינו וכלל את ההגדרות שלנו למפגשים- הגדרות חשובות מאין כמוהן של מושגים וסמנטיקות, וגם פעולות אופרטיביות של מה נעשה אם ואיך נתנהג כש.. בתוך הדינמיקה שלנו.  כבר אז וכבר שם שקעה אצלי התובנה הראשונה והמשמעותית מכולן – זאת אני שמחליטה.. במפגש השלישי או הרביעי הפרספקטיבה כבר התרחבה עד מאד, (איזה דבר גאוני וחשוב זה להרחיב כפועל בחיים) הרבה מלל וגם טכניקות שונו להרחבת החשיבה וההנחות הקיימות. טכניקות פשוטות שצריך לתרגל. והנה השינויים בחיי קורים" אז ככה לפי זה הייתי שותף לעיצוב השיח בינינו. ,לימדתי פרספקטיבה,לימדתי טכניקות והיא זו שהחליטה ועשתה את השינוי בעצמה.אז אולי אני טכנאי להרחבת חשיבה?וכאן מה? "גבי לימד אותי להפסיק רק לחלום ועזר לי מאוד בכך שלימד אותי כלים פרקטיים איך ליישם ולגרום למה שאני רוצה שייקרה לקרות באמת.תוך כדי הכנת שעורי הבית שקיבלתי מגבי (פעם ראשונה שהסכמתי באהבה להכין שיעורים…) התחלתי לחוש תוצאות לעשייתי והגשמתי חלום שחלמתי עליו שנים." כנראה שפה הייתי אסיסטנט להגשמת חלום.

"במבחן התוצאה עמדנו יחד במקום טוב, פיתחנו תובנות ו"ארגז כלים" שמתאים לי" ופה הדגש על יחד,עמדנו,פיתחנו,אז אולי כאן אני שותף. ופה "גבי לימד אותי איך מתמודדים בהצלחה עם "שדים" ופחדים שאינם לעניין. פתח לי המון "חלונות" חדשים בחשיבה." כאן אני מלמד גירוש שדים ופותח חלונות.

אז אם אני מרכז יחד את הדברים הרי שאני מדריך טיולים פנימי,זרז תובנות,אסיסטנט להשגת מטרות,שותף,טכנאי להרחבת חשיבה,סייע להגשמת חלום,עומד יחד,מלמד לגרש פחד ופותח את החלונות שיתאוורר קצת.

נו אז מה אני מוכר? אני חושב שהתשובה היא אפשרויות.

מה זו אפשרות?-סיכוי להתרחשות שמשהו יקרה,יכולת שמשהו יקרה,ומשהו שאפשר לבחור בו מבין רבים.(אופציות,אלטרנטיבות)

אז בשפה פשוטה-אני מאפשר!

מאפשר את הסיכוי שיקרה מה שאת/ה רוצה.

מאפשר לך אפשרויות בחירה.

מאפשר לך לבחור ולגרום לזה לקרות.

היי כיף למכור את זה,אפשר?

(תודה לנתי ששתלה במוחי את המילה מאפשר)

1.אימון זו שותפות-הכוח של האימון לא נמצא אצלי או אצלך אלא במערכת היחסים שלנו.היא זו שמעניקה כוח לכל תהליך האימון.

2.אימון מפתיע-בעיקר את עצמך,פתאום אתה לא משעמם לעצמך,אתה מלא סקרנות והתרגשות לגבי עצמך.
יש אנרגיה,רגשות,אינטימיות,עניין ועוצמה.

3.לא מדברים סתם-לא מבזבזים זמן על פרטים,השעה הזו היא שעה יקרה,
תרתי משמע.אנו רוצים להפיק מקסימום ערך עבורך.
אמרת משהו ,מה חשוב בזה?מה תעשה?מה למדת?
כשאתה עונה לעצמך,נופלים אסימונים ונוצרת תנועה.

4.אימון יכול להיות קליל כיפי וזורם-נכון נדבר על המון נושאים חשובים ומרכזיים בחייך,
אבל היי מי אמר שאנחנו חייבים לעשות זה בסבר פנים רציני וחמור?
זו שעה שהיא כולה שלך ובשבילך,כמה פעמים בחיים זה קורה לך?
"בואו נהנה מזה" או "בוא נשחק קצת" היא פרספקטיבה נהדרת והרבה פעמים מועילה למטרות האימון.

5.אימון הוא מעבדה-המעבדה שלך בה אתה יכול לבחון נושאים בהם לא שיתפת אפילו את הקרובים לך ביותר,תעשה ניסיונות ותאתגר את התפיסות שלך,האמונות שלך,סגנון החיים שלך.

6.שאלה אחת מצויינת-לפעמים זה כל מה שצריך כדי שכל הפאזל יסתדר.זה הכלי העיקרי, לשאול שאלות מתוך הקשבה עמוקה למה שאמרת.

הקשבה למילים,לטון,לרווח בין המילים,לאינטונציה,לשפת הגוף,להבעות הפנים,לאנרגיה.

7.אני תמיד בעדך-גם כשאתה נגדך,לא נאמן לעצמך או לערכים ולבחירות שלך,מרגיש תקוע,נכשל.
אני תמיד שם לצדך,תומך ומאמין בך.

8.אני מפטר את עצמי-אני לא פסיכולוג,ואני לא יועץ,אני שותף.
ואם אני מרגיש שהשותף הבכיר לא משקיע בשותפות(מערכת היחסים האימונית)
את מה שנדרש(בעיקר רצון ומחויבות) או שאני לא מצליח להביא ערך.
אני מפטר/מתפטר,אני לא בעסק הזה רק בשביל כסף.

9.משינוי קטן לגדול-לא מטפסים על האברסט בבת אחת,
מתאמנים בחדר כושר,מתאמנים על פסגות נמוכות יותר,מתרגלים לאוויר הדליל.
הצלחות קטנות מובילות להצלחות גדולות,שינוי פנימי מניע שינוי חיצוני.

10.אותנטיות-אני מביא לאימון לא רק את המאמן,אלא גם את עצמי את "גבי".
עם כל ניסיוני,האישיות והויתי כאדם,אני מצפה לפגוש אותך ה"אותנטי".
ומגייס את כל שיש בי כדי לשרת אותך במקצועיות הראויה לך.

טיפ בונוס

אני מתרגש-לקראת אימון,במהלך אימון,כשאתם בדרך,כשאתם נאבקים,מצליחים.
כשאני מתרגש אני יודע שזה מצליח.

כמאמן שעובד עם מנהלים ועם בעלי עסקים אני מגלה כמעט בכל פעם את הרשלנות הפושעת בה אנו לא דואגים,מטפחים את הנכס הכי חשוב שלנו.

 התשובה היא את/ה.

אנחנו נרוץ ונחפש לקוחות(ולפעמים נמצא),נטפל בספקים,בנקים,ישיבות בארגון,נדאג לילדים ולבני הזוג שלנו ובסוף היום נצנח באפיסת כוחות מול הטלויזיה.

בואו ונעשה ניסיון,פתחו את היומן שלכם ותבדקו אם מחר או אפילו השבוע שיבצתם משהו שקשור רק אליכם,שממש תרצו ותשמחו לעשות,נו מצאתם?

סביר להניח שלא,לרובנו יש תבניות,דפוסים של לרצות את כולם ואפילו ערכים חשובים של עבודה/אחריות/משפחה.

שבאופן אוטומטי שמים את עצמנו אחרונים בתור.

חלקנו אפילו לא מספיקים להשתלט על המטלות השוטפות בעבודה,בעסק,במשפחה אז למצוא מקום לעצמנו,אין מצב!

אנחנו פשוט לוחצים על הגז ואומרים תודה אם מתאפשר לנו להתנתק מהשוטף,הדאגות,הלחץ ולנחות לכמה רגעים מול הטלויזיה כדי להכניס את המוח הטרוד שלנו לניוטרל.אני כבר לא מדבר על זמן לתחביבים,חברים,או אפילו זמן אישי עם בני הזוג שלנו.

רובנו מתנהלים ולא מנהלים!

אמירה פסקנית משהו אבל היא נכונה לפעמים גם בעבורי,ואני אסביר למה כוונתי.

הרי אם אנו מסכימים שאתם עצמכם המשאב הכי חשוב לעסק,כי בואו נדבר דוגרי אם לקוח שאחראי ל 20% מהכנסות העסק/החברה ירצה לצאת אתכם לארוחת ערב,ברור שתצאו איתו וגם תדאגו לו ל"גוד טיים".

ואילו אתכם שאחראים ל 100% מהכנסות העסק מי לוקח לארוחת ערב?

ארוחת הערב המטאפורית היא החיים שלנו,לדאוג לעצמנו זו לא פריבילגיה,לאהוב את עצמנו (קשה אני יודע..) זו לא אנוכיות,זה בדיוק ההיפך.

זה לקחת אחריות על החיים שלנו ובאופן משונה ככל שנקח אחריות ונדאג לעצמנו נרוויח כמעט בכל חלק של חיינו.

הרי לא משנה במה נבחר אם נלך לחדר כושר,או שנצא עם בירה לחברים,או לסרט עם בני הזוג מה תהיה ההשפעה של זה עלינו?

נרגיש בריאים,שמחים,רומנטיים,אחלה.

ואם נרגיש טוב איך זה משפיע על התיפקוד שלנו כמנהלים או על העסק?

ועכשיו בואו ונרחיב את התמונה לכלל החיים שלנו בכל התחומים שלהם.

בקריירה/עסק/כסף/משפחה/רומנטיקה/זמן פנאי/סביבה פיזית/חברים/צמיחה אישית.

איפה אנו מרוצים?ואיפה לא?.האם אנו מרוצים מהכיוון אליו הולכים חיינו? ומה אנחנו הולכים לעשות בנוגע לכך?

מתי בפעם האחרונה עצרנו ועשינו טיפול 10000 למנוע שלנו?החלפנו שמן ובדקנו ברקסים,או אפילו סתם שטפנו אותו ותלינו עץ ריח.

מה היעד שמופיע ב"waze" שלנו, אליו מתקדמים חיינו?

אם אתה לא יודע לאן אתה הולך איך תדע שהגעת?

בקרו באתר החדש שלי

http://gabysingolda.wix.com/singolda

האמת היא שאין לי מתכון מדויק אלא יותר לקט של תובנות,מידע וניסיון שצברתי בחברת ידידי הנאמן,הפחד.

ולמה נאמן?משום שהוא לעולם לא יעזוב אותי.

ולמה ידיד? כי הוא חלק איתי המון רגעים אמיתיים בהם הוא באמת שמר עלי, ויש בינינו הכרות אינטימית ובכל זאת הוא לא חבר רק ידיד.

אז מה אני מעריך בידיד הזה?

-יש לו השפעה אדירה על מי שאני היום,הוא תמיד דחף אותי הלאה.אם כשברחתי ממנו או כשהתגברתי עליו.

-הוא המלח או הפלפל בתבשיל שלי שמדגיש את הטעמים,מאפשר לי להעריך את מה שאני פוחד לאבד.

-בלעדיו לא היו לי הזדמנויות להיות אמיץ.

-הוא סימן חשוב בשבילי ביום יום,כשהוא מופיע זה כמו נורה שנדלקת בלוח המחוונים ואומרת לי שים לב.

-לפעמים הוא גורם לי להרגיש חי,ער,נוכח וגם סקרן בקשר לעצמי.

אז מה אני עושה כשהוא קופץ לביקור במפתיע?

-קודם כל מקשיב לו,מה הוא באמת אומר?מה העוצמה שלו?האם הוא קפץ לקפה או לסופ"ש?

-אני לא מתעלם,עוצר לרגע והולך איתו פנימה כדי לחוות אותו במלואו,באופן מעניין פעמים רבות הוא נעלם כשאני עושה זאת.

– אחרי שחוויתי אותו,אני בודק האם זו התראת שווא או שמא יש תקלה רצינית שצריכה מבט מעמיק.(ויש לא מעט התראות שווא)

-במקרה של אזעקת אמת (ואם מנגנון ההישרדות שהוא מפעיל לא משתלט עליי) אני קונה זמן.חושב על המקור של הפחד האם זה משהו שאני מכיר?ואם זה אוטומט מוכר לי פשוט עושה ריסט למערכת. כשזה לא מוכר אני מתחיל לשאול שאלות.

-השאלות פשוטות,מה זה?מאיפה זה מגיע?ואם זה יקרה? .עצם התשובה להן מפיגה את הפחד או מנמיכה את העצמה ומאפשרת לשים את הפוקוס על המקור לפחד או מייצרת מודעות.

-כשזה לא מרפה,אני פשוט משתף מישהו קרוב אלי,אשתי,חבר,עצם ההודאה בכך שאני פוחד והשיתוף בכך יוצרים הקלה.

ולפעמים אחרי הכל,הפחד הוא מקפצה שמייצגת אתגר או הזדמנות או רצון אמיתי לשינוי,ואז אני קופץ או שלא!

מה חשוב פה?

(מה חשוב פה עבורי?עבור הארגון/צוות/משפחה?על מה באמת מדברים?מה הלב של העניין.)

מה התוצאה הרצויה?

(אם זה יעבוד נהדר איך זה יראה?מה החלום?מה יגרום לכם להגיד "בול מה שרציתי",איך זה מרגיש שם?)

מה הפעולה הבאה?

(הבנתי לאן אני רוצה להגיע,מה יהיה הצעד הראשון?מה יקדם אותי לשם?)

שאלות בסיסיות שישרתו בכל סיטואציה,חשיבה ותכנון לעצמך,בדיון,ישיבה,הנחיה,שיחה עם עובדים,מערכות יחסים.

למשל בפוסט זה

חשוב לי להביא לכם ערך בצורה פשוטה מובנת ומעשית ולקדם את עצמי כמאמן.

התוצאה הרצויה תהיה שתקראו ותחשבו שוואלה  מעניין, הבחור לימד אותנו משהו  ותעבירי את זה לעוד מישהו  ותיכנסו לקרוא עוד בבלוג שלי.

הפעולה הבאה תהיה לפרסם את זה..כבר לוחץ על  "לפרסם"

הכותרת הזו נולדה באימון היום עם לקוח והשתמשתי בה כמטאפורה לתיאור סיטואציה מסוימת בחייו עליה שוחחנו,וכששאלתי אותו כהרגלי "מה אתה לוקח אתך מהשיחה?" הוא לקח אותה. זה עורר את סקרנותי,מה יש בה שגרם לו לבחור אותה מתוך כמעט שעה של שיחה?

ואז שחזרתי את ההקשר בו אמרתי אותה והבנתי כמה היא רלבנטית לי וכנראה לעוד רבים. לפעמים אנו כל כך מרוכזים או ממוקדים בחלק אחד של החיים ומגייסים לכך משאבים רבים,זמן,אנרגיה,אינטלקט,רגש, למשל בתחום העבודה/קריירה ומפתחים יכולות,לומדים משפרים ומשקיעים ובאמת מתקדמים.

ואז מגיעים לחלק אחר של החיים שלנו ומשתמשים באותם כלים ולפעמים באותן אנרגיות כדי להשיג תוצאות ו"נאדה" זה לא עובד ואפילו מקלקל. למשל במערכות היחסים שלנו,זוגיות,משפחה,חברים.

כמו להשתמש במפתח שבדי כדי לשתות מרק,וזה לא שאין לנו כף ואנחנו אפילו יודעים שכדאי שנעשה "פו" ארוך לפני שניקח לגימה ואולי גם קצת נתכופף אל הצלחת כדי שלא יישפך.

התבנית שלנו פשוט משתלטת ושולפת את ה"שבדי",כמה סיכוי יש לנו לשתות או להתענג על המרק.

היכולת לבצע את הסוויץ' במודעות היא זו שתאפשר לנו גישה שתאפשר לנו להשתמש בכלים אחרים שכבר נמצאים בתוכנו,כמו אהבה,חמלה,אמפתיה,יצירתיות,אינטואיציה שנכונים ושימושיים לחלקים אחרים בחיינו.

לפעמים כל מה שצריך זה לשאול את עצמנו באיזה מגרש/חלק של החיים אנו משחקים כרגע.

מה הטעם להתחרות בריצת 10000 כשאת המדליות מחלקים בקפיצה לרוחק?

בשבוע שעבר יצאתי נסער למרפסת והודעתי בקול רם והחלטי לאשתי ולבתי הבכורה ששתו קפה, שזהו נמאס לי ומעכשיו הדברים יתנהלו אחרת.

"לא יכול להיות שכולנו חיים בבית הזה ואף אחד לא עוזר" כיוונתי לילדים,"לא הכל חייבים לקנות" כיוונתי לאשתי ולילדים.

כמובן שאשתי ובתי מיד החליפו חיוכים רבי משמעות מה שמיד הוביל אותי להצהיר "אני אחנך אתכם"  וביתר תקיפות "אני אעשה לכם סדרת חינוך,הדברים בבית הזה ישתנו" ונכנסתי בסערה הביתה מוכן ליישם לאלתר את מדיניותי החדשה.

איך שנכנסתי ראיתי שהשולחן נשאר כמו שהוא לאחר ארוחת הערב,כלומר צלחות שלא פינו,שאריות אוכל,מוצרי מזון בקיצור בלגן.מייד תרתי סביב נחוש שהפעם אני לא עושה זאת בעצמי ופניתי לבתי(השלישית שלי) ואמרתי בטון החלטי "רותם תפני את השולחן בבקשה".

"מה אתה אומר?!" (מתריס כאומר מה פתאום,למה אני,ולא בא בחשבון)

זו התשובה שקיבלתי במהירות ובקול רם,ובעודי מתחמם ומפעיל את טורבו העצבנות שלי שמעתי את אשתי ובתי הבכורה צוחקות בקול גדול במרפסת למשמע התשובה.

באופן מפתיע הצחוק שלהן גרם לי לחייך ולהבין כי מה שמצחיק אותן הוא הפער בין הלהט הבלתי מתפשר בו נגשתי למשימה לבין הסירוב הבלתי מתפשר בו נתקלתי לשתף פעולה עם הלהט שלי.

לקח לי כמה ימים להבין מה למדתי כאן ואולי ידעתי אבל גיליתי מחדש.

-להיות החלטי יכול לתת את הדרייב הראשוני לפעולה אבל לא בטוח שהפעולה תייצר את המציאות אליה שאפת.

-להיות החלטי זו הרגשה נהדרת שבד"כ מתנפצת על סלעי המציאות.

-החלטיות יכולה להיות מין דרך משונה בה אנו מעודדים את עצמנו כשאנו עם ספקות,חסרי בטחון או חסרי אונים.

-כשאני החלטי לגבי דברים שתלויים בי בלבד זו יכולה להיות התחלה טובה.

-כשאני החלטי גם בשביל אנשים אחרים זו התחלה רעה.

-להיות החלטי בשבילי אינו בהכרח לקבל החלטה אלא להרגיש בטוח,להאמין,להיות משוכנע בדרך וללכת בה בעקביות.

-בפעם הבאה שאני אהיה החלטי לא יזיק לי לפקפק בזה ולנסות להבין מה מתבקש כאן באמת.

לסיום כמובן שרותם הסבירה שהיא הכינה חלק מארוחת הערב וערכה את השולחן כך שפניתי בהחלטיות לאדם הלא נכון והיא צדקה לחלוטין בתגובתה,רווח שולי הוא שנוסף עוד סיפור משעשע לארכיון הסיפורים המשפחתי והפעם על חשבוני ובצדק.

כשאני קם בבוקר,בעצם בכל בוקר,החיים מתנפלים עלי בשטף של מחשבות,הוראות,מחויבויות ודאגות.

תארו לעצמכם את המוח שלי כתיבת דואר אלקטרוני שברגע בו פתחתי את עיניי מתמלאת בבת אחת ב100 מיילים שמחכים לתשובה,מלחיץ לא?

עם מה ומאיפה להתחיל?אז זהו למדתי שזה לא חשוב,מה כן חשוב?

לשחרר את הלחץ,להרגע ולאפשר לעצמי להתאפס מעין ריסטארט למערכת ההפעלה שלי.

קפה מתחת לעץ,ועוד קפה במרפסת,מדיטציה,נשימות,טיול עם הכלב,תבחרו לכם הכל הולך.

המטרה להיות נוכח,כאן,עכשיו,רגוע ומחובר למי שאני.

כי כשאני כזה היכולת שלי לגשת ולמיין ולארגן ולתעדף ולפעול משופרת עשרות מונים.

יותר מכך כשאני נוכח ,קבלת ההחלטות שלי קלילה,יעילה,זורמת ותואמת למי שאני במיטבי.