באמצע החיים

"החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תכניות",משפט שאני מניח שרבים מכם מכירים,חלק מזה נוגע לתכניות שכבר הגשמנו בחיינו וחלק נוגע בפער בין מה שתכננו לעצמנו לבין מה שיצא וחלק אחר אומר לנו לשים לב לחיים שלנו כאן ועכשיו במקום לחיות בעתיד דמיוני.

החלק המסובך יותר הוא בו אנו מוצאים עצמנו בלי תכניות,וגם לא מרוצים מחיינו כרגע.אנו חיים את חיינו ולפעמים גם מגשימים חלומות,מתאהבים,מקימים משפחה,קריירה ופתאום מוצאים עצמנו באמצע החיים לא לגמרי מרוצים,לא לגמרי מאושרים,מסתכלים לאחור,מסתכלים סביב ולא מבינים למה לא ומה כן יעשה אותנו מאושרים?.למה מה שעבד לא עובד יותר?או פחות?

יש לנו כל מיני רעיונות ואפשרויות אבל שום דבר לא באמת מלהיב אותנו וזה מדאיג אותנו כי חשבנו שאנחנו מכירים את עצמנו.זה לא אומר שאנחנו רוצים לוותר על מה שיש לנו,אבל זה לא מספיק.אנו מוצאים עצמנו עסוקים ומלאים במטלות החיים ולפעמים בהנאות החיים ושואלים אם זו משמעות החיים?

עם השנים נוצר פער בין איך שאנו תופסים את עצמנו למי שאנחנו,קצת קשה לנו להבין שבמהלך השנים שחלפו אנו השתנינו,חווינו,התנסנו לטוב ולרע ועצוב לנו וקשה לנו לקבל שהתבגרנו ואולי קצת הזדקנו.הרי את משימות החיים הגדולות כבר עברנו ואנו נאחזים במה שיש או במה שהיה כי זה שלנו וזה מה שאנו מכירים ורק בראש שלנו או בנפש שלנו באיזו פינה נערמות השאלות,המחשבות ובינתיים הזמן עובר ואנחנו תקועים.

ואני אומר שזה זמן מצוין להכיר מחדש אותנו,להתיידד עם עצמנו,לנער את האבק,למצוא את התשוקות החדשות שלנו,את הערכים שחשובים לנו ואת החלומות שחשבנו ששכחנו.את מה שמרגש אותנו,מלהיב אותנו,מאתגר אותנו וגורם לנו להרגיש מלאי חיים כאן ועכשיו ועושה לנו חשק לתכנן תכניות וללכת עליהן באומץ.

איך מתחילים באמצע החיים? התשובה הצפויה שלי תהיה "קחו מאמן/ת" אבל האמת שכל דרך או כלי שיאפשר לכם להתקרב אל עצמכם,לבצע עבודה פנימית שתייצר עבורכם בהירות ותאפשר לכם להיות יותר אתם ולנוע בכיוון הזה תהיה על הכיפאק.אני מאמין באימון כי זה מה שאני עושה ומניסיוני זה עובד(בד"כ).למי שרוצה לקרוא יותר על אימון ואיך זה עובד אפשר באתר שלי

 

 

הטלנובלה של מנהלים-הכל משתנה,כל הזמן!

חיים של מנהל נראים לעתים כמו טלנובלה דרום אמריקאית משובחת,גדושים בשינויים,עלילות מפותלות ודרמה,הרבה דרמה.אתה יושב בבוקר במשרד ומוזמן לפתע לשיחה דחופה אצל המנכ"ל,הלב דופק וכל סדר היום זז הצידה.עסקה גדולה שעבדת עליה חודשים עומדת ליפול ואתה נזעק להציל אותה.ובעוד שעתיים ישיבת הנהלה שצריך להתכונן אליה.אתה לא מספיק להירגע וטלפון מבית הספר מודיע שהילדה לא מרגישה טוב ואם אפשר לבוא לקחת אותה.איכשהו אתה סוגר פערים,מאלתר פתרונות,מבטל פגישות שאפשר ותכף דפיקה בדלת ואחד המנהלים תחתיך נכנס בפנים נפולות,ואתה שואל מה עכשיו?ו 50 מיילים עדיין מחכים  לתשובה.רק מלכתוב את זה רמת לחץ הדם שלי עלתה.

במאמר הקודם דיברנו על הקשיים בחיי מנהלים,ועל סקר שהצביע על כך שלאימון מנהלים יש הכי הרבה ערך בניהול שינויים(37%) ואחריו בצמיחה אישית(30%).שינויים בחיי מנהל הם חלק משגרת יומו,הן בארגון ובחייו הפרטיים.חלקם יזומים ומתוכננים ע"י הארגון כמו קידום,שינוי בהגדרת תפקיד,או שינוי ארגוני אחר.וחלקם ע"י המנהל עצמו כמו פיטורי עובד,קליטת עובד,תכנית עבודה שנתית.השינויים יכולים להיות גם כפויים חדים ולא צפויים,משבר בניהול העסקים,תיקון בעיות,עזיבת אנשי מפתח,הזדמנות עסקית,מערכת יחסים עם לקוח,עובד,בוס שעולה על שרטון ועוד.ולבסוף השינויים בחלקי חייו של המנהל מחוץ לעבודה כמו הורים מזדקנים,קשיים בזוגיות,משבר גיל ותבחרו לכם.

לכאורה שום דבר שכתבתי כאן אינו משהו שמנהלים לא רגילים להתמודד איתו,האמנם?מה קורה כשיש שילוב של כמה שינויים בו זמנית?מה רמת העוצמות הרגשיות/נפשיות בהתמודדות עם שילוב או אפקט מצטבר לאורך זמן?מה האימפקט של זה על איכות הניהול או חיי המנהל?במקרים רבים השינויים מנהלים את המנהלים ולא הם אותם.ברוב המקרים לא ניתן לשנות את השינויים עצמם בהיותם חלק מהמשימה העיקרית של הארגון,והם צורכים מהמנהל משאבי אנרגיה,נפש,רגש ואינטלקט רבים.והשאלה היא איך ניתן לנהל אותם בצורה המיטבית מול המשאבים הפנימיים,והתשובה היא לנהל את עצמך,מה פירוש לנהל את עצמך?ומה חשוב בזה?

בעיני לנהל את עצמך בהקשר של ניהול שינויים פירושו לנהל את ההשפעה של השינויים עליך כאדם ומנהל.ובעיקר לרכז תשומת לב וזמן במנוע העיקרי שמתמודד ומגיב,ופועל עם אותם שינויים,המשאב הכי חשוב,בך.כדי לעשות זאת עליך לבדוק וללמוד איך אתה מגיב לאתגרים שמביאים אתם שינויים כרגע,ממה אתה מרוצה,וממה לא.מה גורם לך לצאת מאיזון?,מה מטריד אותך?מה מעודד אותך?מה מכעיס אותך ומה זה עושה לך?איזה דפוסי התנהגות צצים באופן אוטומטי ולא משרתים אותך או את מערכות היחסים בחייך?מה המטרות שלך?ואיפה אתה נמצא ביחס אליהן.

כשאנחנו עונים לשאלה מה יגרום לנו לנהל טוב יותר את השינויים?התשובה תהיה צמיחה אישית.לאן לצמוח תשאלו?וכמו מאמן טוב אענה בשאלותיים,"איזה מנהל אני רוצה להיות?" וגם "איזה אדם אני רוצה להיות?".בטח שמתם לב שהתרבו המשפטים שמסתיימים בסימני שאלה,ובכן זה לא מקרי.בתהליך אימון שאלות עוצמה הן הדלק שמניע 2 בוכנות חשובות,למידה ופעולה.כשעניתם לשאלות שתי שורות מעל,מה למדתם?ואז,מה תעשו?יופי פעלתם,מה למדתם?.זו דוגמא לדרך בה אימון ככלי מעודד העמקה,חשיבה,בהירות,למידה ופעולה.(עוד על אימון מנהלים ראו כאן)

הפוקוס כאן אינו על אימון כפתרון קסם אלא עליכם. על האמונה הבסיסית בכישורים,יכולות,יצירתיות שטמונים בכם והביאו אתכם עד כאן.ההנחה היא שהכוחות והעוצמות קיימים בך ומכאן גם הפתרונות והתשובות נמצאים בך.אימון זו שותפות שהתכלית שלה לעודד את הצמיחה האישית שלך,בה את/ה השותף הבכיר.לאן שתבחר לצמוח,לאיזה עץ שתבחר להיות.ובמטאפורה הזו בתהליך האימון אנחנו(את/ה ואני) הגננים שמדשנים את האדמה וגוזמים ענפים יבשים,או מדבירים ממזיקים.כדי שתוכל לקטוף את הפירות.

ונניח שעברתם תהליך של צמיחה והתפתחות,מה ההשפעה של זה עליכם?

מניסיוני ההשפעה ניכרת,ומשתנה מאדם לאדם.ברמה המעשית ראיתי עליה בביטחון וההערכה העצמית,איזון בין חלקי החיים השונים,יותר כנות,אותנטיות ומודעות בניהול הרגשות ומערכות היחסים.שינוי דפוסים מעכבים,ותחושה של אתגר והתחדשות.ניהול טוב יותר של המתחים.תמיכה גוברת מהמנהלים ושיפור ניכר בתקשורת הבין-אישית.לעתים גם שינוי קריירה ועזיבה או קידום.צוות עובדים מרוצה ומאוחד,חיזוק המעמד בארגון ויותר הנאה וסיפוק מהעבודה.וחווית זרימה ומשמעות גדולה יותר.

כשאתם משתנים,הדרך בה אתם מנהלים שינויים משתנה.

לא מושלם

ובכן בצער רב ולאחר אינסוף מאמצים הריני להודיע כי איני מושלם וכי אני חלקי בהחלט.ולמרות הדימוי הרומנטי שאני מטפח בקפידה של בטלן ששואף להיות אדון לזמן שלו,את רוב חיי המקצועיים ביליתי במכירה של הזמן שלי.לזכותי אומר שבד"כ התאמצתי והשתדלתי ולעתים גם הצלחתי וכסף היה משני ברשימת המטרות שלי.(אחלה תרוץ,זה לא הכסף שלא הרווחתי זה אני שלא התמקדתי בו) וכך בפרקים המקצועיים בחיי היו תקופות בהן הייתי בטוח שאני המנהל האולטימטיבי שהעובדים שלו מתים עליו ובכוח אישיותו בלבד יפיק מהם ביצועי-על,וזה עבד לא רע עד שהגעתי לשלב שבו הייתי צריך לפטר כמה בגלל תת-ביצוע.(בעיקר שלי) או שאני גאון שיווקי שבנה עסק חובק עולם מכלום וגייס 150 אלף ש"ח מהבנק עם תכנית עסקית מבריקה על הנייר שתהפוך אותו תוך 3 שנים לעני.

כשאני חושב על רשימת השטויות העסקיות שעשיתי אני נקרע מצחוק,בעיקר כי האמנתי בזה לחלוטין.במה האמנתי?בעיקר בזה שאני יודע יותר טוב מאחרים כי…השלם את החסר,ובעיקר בלשחק את המשחק עד הסוף.יכולת ההזדהות שלי עם התפקיד הייתה כ"כ גדולה שהוא הפך להיות הפרסונה שלי בעולם,ונהניתי מאוד להיות ה"מנהל", או "איש עסקים".

אני זוכר את הנסיעה הראשונה שלי לסין ב 1993,התכוננתי ברצינות.קראתי ספר של 300 עמודים על איך עושים עסקים בסין,תכננתי את התקציב,אפילו לקחתי כמתורגמן את צ'אנג סטודנט סיני שלמד בארץ במסגרת חילופי סטודנטים והיה תפרן מספיק להתלוות אלי בתמורה לכרטיס טיסה הביתה,בקיצור הייתי בטוח שכיסיתי הכל.טסתי נחתתי ולאחר חריש יסודי וכיתות רגליים בין מפעלים בשני מחוזות שונים,אינסוף ארוחות עסקיות של שעתיים פלוס וסחרחורת מחישוב שערי השקל,דולר,יואן,מילאתי חצי מכולה (למזלי) בלהיט הצרכני שכל בית צריך אגרטלי פורצלן סיני! כאילו מה?לא ברור שיתנפלו על ואזות עם עגורים בשלל תנוחות?! לצערי לא הצלחתי לבחון הלכה למעשה את האסטרטגיה העסקית שלי להחלפת הואזות הפולניות ברחבי הארץ בואזות סיניות משום שרוב המורשת העשירה שייבאתי הגיעה מפורקת לרסיסים בפורמט חדשני של פאזלים.למזלי בשאר הקונטינר הלכתי על דברים פחות מעשיים שהצילו לי את התחת כמו בובות פרווה ומברשות צבע.

אני חייב להתוודות שצחקתי תוך כדי הכתיבה על העסקה הסינית הראשונה שלי,בדיעבד הרווחתי ביושר את היכולת לצחוק על עצמי הייתי משוכנע באותה תקופה שאני עושה את הדבר הנכון,קולומבוס שמגלה את סין בימי ראשית האינטרנט,האומץ והמחויבות חברו לחוסר ניסיון,שחצנות,וחובבנות כדי לשרת את הפרסונה של הביזנסמן שרציתי להיות.בזמנו הכישלון צרב בעיקר כי הרגשתי שבאמת עשיתי כמיטב יכולתי וכשלתי.התחושה שאתה לא מספיק טוב/מוכשר למה שאתה רוצה לעשות הייתה כל כך מתסכלת שרק רציתי לקבור את זה ולנסות עוד פעם,וניסיתי עוד פעם והצלחתי וניסיתי עוד פעם ונכשלתי.

הרצון להיות מושלם או הכי טוב כל כך מגוחך בעיניי כיום,הוא מעמיד סף בלתי אפשרי שמייצר שיפוטיות,כעס שמוביל לאכזבה שבתורה מובילה לחוסר הערכה ורגשי אשמה ואת כל זה ,כמו נשק טעון אתה מכוון כלפי עצמך ויורה ישירות בביטחון העצמי שלך שנופל על הברכיים ובעיניים עצובות שואל איך אוכל לעזור לך עכשיו?

כשאתה אוהב את עצמך,כן כן אוהב.ובואו נדבר רגע על מכבסת המילים כמו "מחבב" שפירושו כן אני נחמד ואני לפעמים נהנה להיות בסביבת עצמי,או "מרוצה" כמו הילדים שאומרים "מה שיוצא אני מרוצה" כאילו זה מה יש היה יכול להיות יותר גרוע אז קניתי.ואני כבר לא מדבר על "בסדר" שזה כמו לתת לעצמך ציון של מספיק או כמעט טוב.מה זה לעזאזל הפחד הזה מלאהוב את עצמנו בואו נאמר לפחות כמו שאנו אוהבים את ילדינו.הרי אם יציעו לכם להחליף אחד מהם בילד מושלם כבחירתכם לא תעלו זאת על הדעת,אבל אם יציעו לכם להחליף את עצמכם למישהו מושלם תתחילו לעשות המממ.. ולנדנד את הראש ולהשתעשע במחשבה לפני שתגידו לא או כן.

כשאני אומר לעצמי שאני אוהב אותי,אני מרפה מכל הבולשיט הפנימי בו אני שופט את עצמי ולפעמים גם מעניש.כשאני מרפה אני משחרר וסולח לעצמי.כשאני מרפה מהמושלם אני מקבל את עצמי.נכון לא כל הזמן זה מצליח אבל ככל שאני כזה יותר אני מגלה שזה מקרין החוצה ומאפשר לי לאהוב יותר. כשאני מרפה אני יותר פה ולא שם באיפה פישלתי ומה יהיה.כשאני מרפה אני יותר אני ואני שמח להיות אני, כי אני אוהב אותי.

מוזמנים לבלוג שלי:gabysingolda.wordpress.com

איך פרספקטיבה שינתה את חיי?

בגיל 30 פתחתי עסק עם 15 אלף ש"ח שצמח תוך שנתיים לעסק של 4 מיליון ש"ח ותוך 3 שנים התרסק ונשארתי עם חוב של חצי מיליון ש"ח.

עוצמת הכישלון האישי גרמה לי לברוח מכל ניסיון התמודדות עם ההשלכות,פשוט "שמתי" את זה בצד והמשכתי לנהל את חיי במשך 10 שנים מבלי לעשות ולו פעולה אחת כדי להתמודד עם זה.

הפרספקטיבה שלי גרסה שגם כך אין לי  איך להחזיר את החובות לכן נמשיך את החיים כאילו אין גיבנת.דרך הפעולה שנגזרה ממנה כללה דחיינות,הדחקה,וקבלת החלטות רק כשאין ברירה.צמצום עצמי כדרך חיים ולא במובן הכלכלי,הרגשה שאני תקוע ופיספסתי את ההזדמנות שלי ובקיצור בלי הרבה אפשרויות.

כשאני מסתכל על הקטע הקצר אני אומר וואו! כמה דרמה,כאב,רגשות,פחדים,תיסכול מסתתרים מאחורי המילים היבשות,איזו השפעה אדירה היתה לפרספקטיבה זו על חיי,שלא לדבר על משפחתי.

מצד שני החיים המשיכו לפעום,נולדו לי עוד 3 ילדים מלבד בתי הבכורה,בתמיכת אשתי המופלאה משפחתנו שגשגה, וסוף סוף נכנסתי לתהליך מסודר בו הסדרתי את כל חובותיי  וטיפסתי חזרה מן הבור הכלכלי.

שינוי בתודעה החל להבשיל אבל פריצת הדרך האמיתית החלה רק לפני מספר שנים כשהחלטתי לעזוב תפקיד נוח של מנהל שיווק ותוך כדי החיפושים הגעתי ללימודי אימון אישי בחברה מדהימה בשם cti ובין הכלים ששינו לי את החיים(והיו המון) גיליתי את הפרספקטיבה,בה אני משתמש כמאמן ובחיי היום יום שלי ואפילו כפילוסופיה.

פרספקטיבה בעיניי היא השער לחופש,היכולת לשנות את נקודת מבט שלך על מה שקרה/קורה גם מבלי לשנות בפועל כלום היא דרמטית.כמו להחזיק מפתח לשער שעדיין סגור אך עכשיו יש לך אפשרות לפתוח אותו.היא משחררת מתקיעות ומייצרת אפשרויות בחירה.

הפרספקטיבה בה בחרתי היתה שילוב של "כל יום אפשר להתחיל מחדש"  ו"לחיות כאן ועכשיו"

בואו נבחן מה המשמעות של זה מבחינתי?

-אמונה בעצמי /הערכה עצמית/די לסבל/אפשר להספיק/אני בוחר/להעריך את מה שיש לי/להיות נוכח בחיים שלי/הכוח שלי לשנות/לסלוח לעצמי/לאהוב את עצמי/ללמוד ולפעול

ואיך זה בא לידי ביטוי בחיים שלי?

-הפכתי את האימון למקצוע שלי וגם לייעוד שלי.

-למדתי אימון,המשכתי ללמוד להסמכה מקצועית יותר,למדתי אימון מערכות יחסים,למדתי גישור.

-הפסקתי להסתכל על החיים שלי  במדדים של הצלחות או כישלונות .

-התאמתי את רוב סגנון החיים שלי לערכים שלי.

-אני נהנה מהעבודה שלי ועובד קשה על האהבה שלי.

-אני מעז לבקש מאחרים ובעיקר מעצמי.

נמאס לי מכל סיפורי "ההצלחה" מטעם עצמם!

אז ממה נמאס לי באמת? אני הרי אוהב סיפורים ידוע ובטח סיפורים עם סוף טוב.

למעשה נמאס לי מהקלות בה משווקים לנו סיפורי הצלחה בעטיפה של "בואו ללמוד איך אני הצלחתי ל..ועשיתי המון כסף ואו נהייתי מפורסם,מאושר" וכיו"ב.

אז מה מרגיז אותי?

קודם כל הנונשלנטיות,הכאילו "קוליות" של איך תעשו מאה אלף ש" בחודש בארבע שעות עבודה ביום,יתכן מאוד שזה אמיתי לאותו אדם שמוכר את עצמו(שלא תבינו לא נכון,למכור זה חלק חשוב בכל עסק) אבל אני בטוח שגם הוא עבר דרך ארוכה עד למקום הזה ואף אחד לא פיזר עליו "אבקת פיות" שהפכה אותו לאינסטנט מצליח.יש בכך יוהרה ואפילו מניפולציה שמנצלת חולשות אנוש ומציבה בחזית "כאילו ערכים".

"הרבה כסף" פונה ליצר הבסיסי של חמדנות שנמצאת בתוכנו,אנו חיים בסביבה חומרנית/מותגית בה ההצלחה נמדדת בכמה אתה מרויח,איזה בית יש לך ואיפה,וגם אצלי כשאני עומד ברמזור ליד מכונית יפה וספורטיבית מתחשק לי כזאת.אין לי בעיה עם כסף(באמת אין לי הרבה כסף) יש לי בעיה עם המסר שאומר שלשם אתה צריך לכוון את החיים שלך,עם הצבה של רף שהוא מסנוור ומפתה כמו שירת הסירנות ואם רק תקשיב לי(ותשלם לי על כך כמובן) תגיע אל ערמת הכסף המנצנצת,ומה תעשה אז?זה פחות חשוב כי אז כל האפשרויות פתוחות.ומה אם לא תצליח?אהה.. על זה לא מדברים.

תראו אני מבין שכסף מייצג המון ערכים וביניהם בטחון,שקט נפשי,חופש,הערכה וזה חשוב והכרחי כי כך עובד העולם,אותי מרגיז ה"המון","הרבה"

עידוד החזירות והשטחת מורכבות החיים במלוא כאבם ויופיים ליתרה בחשבון בנק,העמדת רף שקרי ובואו נודה על האמת לא אפשרי לרובנו מייצרת תסכול,סבל וכאב שיכול להימנע. ואני כבר לא מדבר על כך שאנשים ש"קונים את הסחורה" יכולים לבזבז את חייהם ומיטב שנותיהם במרדף שווא במקום לחיות את חייהם מתוך בחירה,להשיג אושר לעיתים ולחיות חיים תואמים לערכים שלהן ולמה שחשוב להם באמת.

כל הנוסחאות בסגנון הצלחה=כסף/פרסום שמשודרות לנו באינספור דרכים וערוצים שנועדו להשפיע עלינו גם במודע וגם בתת מודע מייצרות תמיד "מקום" כלשהו שצריך להגיע אליו,הצלחה כלשהי שהיא היא היעד הנכסף ואם נגיע אליו נוכל לנוח והכל יהיה יופי טופי.

ומה שקורה כשאתה מכוון כל כולך ל"שם"  להצלחה הענקית ,אתה מפספס את הכאן והעכשיו את הרצף הבלתי נמנע של הרגעים המצטברים שקוראים להם חיים וגרוע  מכך אתה לא מעריך אותם כראוי כי ביחס להצלחה הענקית שמחכה לך הם נראים חיוורים,אפורים ולא משמעותיים.

אני מציע לעצור רגע ולדמיין נניח שהגעת ל "הצלחה" מה תעשה אז?איך תחיה אז? אני מניח שהתשובות לשאלות אלו יהיו משאלת הלב האמיתית שלכם.

ואם תבחנו את החלומות שלכם(כך אני קורא לתשובות שלכם) בכנות תגלו שהגישה אליהן הרבה יותר פשוטה ואפשרית מאשר דרך העיקוף הענקי והמיותר לעיתים דרך מחלף ה"הצלחה".

אני טוען שאנו חווים הצלחות רבות אפילו ברמה יום-יומית אנו פשוט לא מסווגים אותם ככאלו. למשל היכולת לקום בבוקר לתכנן ולבצע  יותר או פחות היא הצלחה שחוזרת על עצמה מדי יום ואנו קוראים לזה שגרה.יותר מכך לכל אחד מאיתנו ההצלחה היא סובייקטיבית לו,יש לי חבר שהחלום שלו הוא להתעורר עם שעון מעורר,נשמע פשוט לא?אז זהו שהוא תמיד מתעורר לפניו ובשבילו לקום אתו זה הישג.

להיוולד,ילדות,תיכון,צבא,לחיות,לשרוד,לחלום,להתאהב,להתחתן, קריירה ילדים,נכדים,להזדקן זה חלק קטן ממה שאנו מצליחים לעשות,מדהים לא?

אנחנו חתיכת סיפור חיים,לפעמים מצליחים יותר ולפעמים מצליחים פחות,ההבנה והקבלה של העובדה כי בחיים צפויים עליות וירידות מאפשרת לנו להתרכז במה שחשוב,לחיות אותם.

איך לשפר את הסיכוי להצליח

הכח לבקש

לא ביקשתי עזרה כשהגעתי לתיכון חדש, הרטבתי את שערי בכל בוקר ניערתי את הראש בחוזקה ויצאתי חמוש בתלתלים לקרב ,סיימתי עם מספיק בקושי בבגרות במתמטיקה. לא ביקשתי "תישארי" מאהבתי הראשונה, תקעתי בה עיניים לחות וחשבתי שהיא תדע כמה שאני אוהב, בשבת הראשונה של הטירונות היא עזבה אותי. לא ביקשתי שיסבירו לי לאן לעזאזל מתקדמים מעבר לשלב החזיה ואיבדתי את בתוליי רק בגיל 21.

לא ביקשתי לי את החלומות שלי חלקם קרו מעצמם ורובם לא קרו. לחלקם כיוונתי אבל לא באמת ביקשתי בכוונה ואמונה גדולה, הפחד והגאווה שימשו לי יועצים רעים.

ניסיתי ולקחתי סיכונים לא קטנים בחיי. הקמתי עסק נהדר במו ידיי ובאלו הידיים ריסקתי אותו לתפארת מדינת ישראל. ראיתי את זה מגיע ולא עצרתי, לא ביקשתי עזרה, לא אמרתי יש לי בעיה מה עושים? לא מהבנק שלי ולא מאשתי ולא ממשפחתי ולא מהחברים. קומבינציה של גאווה ופחד להודות שנכשלתי, שלחו אותי במורד הדרך אל הכישלון וחובות של מאות אלפי שקלים.

 וגם אז לא עצרתי ושאלתי מה באמת קורה פה? ובטח שלא ביקשתי. ברחתי כל עוד נפשי בי, מעצמי ברחתי מתחושת הכישלון והטעם החמוץ שעולה בפה כשאכזבת את עצמך. ברחתי למרחקים ארוכים, למרחק 10 שנים שבהן ליקקתי את פצעיי.

 היו לי חיים טובים ומרתקים, חוויתי, התנסיתי ,הקמתי משפחה נהדרת והיו לי רגעים רבים של אושר וקסם. אבל בצמתים של חיי תמיד בחרתי באפשרות הפחות גרועה מבחינתי, זה מה שהחיים לימדו אותי, לשרוד לבד, להחזיק את הראש מעל המים, להיות חזק בשבילי ובשביל משפחתי.

יש משפט יפה שקראתי(ניטשה אני חושב) "הזיכרון והגאווה רבו, הזיכרון אמר כך היה והגאווה אמרה כך היה, הגאווה ניצחה" וגם אצלי היא ניצחה. לא הבנתי כמה כוח יש בלבקש, כמה כוח יש בלוותר על האגו לא הבנתי שאני יכול לבחור באפשרות הכי טובה ולא בפחות גרועה.

גיליתי את הסוד הפשוט. ועכשיו אגלה אותו גם לכם "פשוט לבקש" זה כל הסוד. לבקש עזרה, לבקש אהבה, לבקש חלום. לבקש מאשתך, מהבוס, מחבר, מהילדים ממי שתרצו. ואתם יודעים מה, זה לא כזה קל וצריך להתאמן לא מעט בעיקר על לקבל "לא". במילה "בקשה" מובלעת ההנחה שאפשר להגיד "לא" אחרת זו לא ממש בקשה, נכון?

אבל בואו נגיע לחלק הטוב, בעצם הבקשה אתם קונים כרטיס פייס עם 50% סיכוי ל"כן", לא משתלם? ומה יקרה אם לא תבקשו? מה הסיכוי שלכם לזכות אם לא קניתם כרטיס להגרלה? בעצם הבחירה ב"לבקש" אתם בוחרים בעצמכם, בחלומות היותר גדולים שלך בסיכוי להיות אתם כמו שאתם רוצים להיות. נכון תצטרכו להתמודד עם "לא" אבל גם שם תרוויחו, אומץ וכנות ולמידה וצמיחה

gabysingolda@gmail.com