באמצע החיים

"החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תכניות",משפט שאני מניח שרבים מכם מכירים,חלק מזה נוגע לתכניות שכבר הגשמנו בחיינו וחלק נוגע בפער בין מה שתכננו לעצמנו לבין מה שיצא וחלק אחר אומר לנו לשים לב לחיים שלנו כאן ועכשיו במקום לחיות בעתיד דמיוני.

החלק המסובך יותר הוא בו אנו מוצאים עצמנו בלי תכניות,וגם לא מרוצים מחיינו כרגע.אנו חיים את חיינו ולפעמים גם מגשימים חלומות,מתאהבים,מקימים משפחה,קריירה ופתאום מוצאים עצמנו באמצע החיים לא לגמרי מרוצים,לא לגמרי מאושרים,מסתכלים לאחור,מסתכלים סביב ולא מבינים למה לא ומה כן יעשה אותנו מאושרים?.למה מה שעבד לא עובד יותר?או פחות?

יש לנו כל מיני רעיונות ואפשרויות אבל שום דבר לא באמת מלהיב אותנו וזה מדאיג אותנו כי חשבנו שאנחנו מכירים את עצמנו.זה לא אומר שאנחנו רוצים לוותר על מה שיש לנו,אבל זה לא מספיק.אנו מוצאים עצמנו עסוקים ומלאים במטלות החיים ולפעמים בהנאות החיים ושואלים אם זו משמעות החיים?

עם השנים נוצר פער בין איך שאנו תופסים את עצמנו למי שאנחנו,קצת קשה לנו להבין שבמהלך השנים שחלפו אנו השתנינו,חווינו,התנסנו לטוב ולרע ועצוב לנו וקשה לנו לקבל שהתבגרנו ואולי קצת הזדקנו.הרי את משימות החיים הגדולות כבר עברנו ואנו נאחזים במה שיש או במה שהיה כי זה שלנו וזה מה שאנו מכירים ורק בראש שלנו או בנפש שלנו באיזו פינה נערמות השאלות,המחשבות ובינתיים הזמן עובר ואנחנו תקועים.

ואני אומר שזה זמן מצוין להכיר מחדש אותנו,להתיידד עם עצמנו,לנער את האבק,למצוא את התשוקות החדשות שלנו,את הערכים שחשובים לנו ואת החלומות שחשבנו ששכחנו.את מה שמרגש אותנו,מלהיב אותנו,מאתגר אותנו וגורם לנו להרגיש מלאי חיים כאן ועכשיו ועושה לנו חשק לתכנן תכניות וללכת עליהן באומץ.

איך מתחילים באמצע החיים? התשובה הצפויה שלי תהיה "קחו מאמן/ת" אבל האמת שכל דרך או כלי שיאפשר לכם להתקרב אל עצמכם,לבצע עבודה פנימית שתייצר עבורכם בהירות ותאפשר לכם להיות יותר אתם ולנוע בכיוון הזה תהיה על הכיפאק.אני מאמין באימון כי זה מה שאני עושה ומניסיוני זה עובד(בד"כ).למי שרוצה לקרוא יותר על אימון ואיך זה עובד אפשר באתר שלי

 

 

מה אני מוכר?

 

תכל'ס הרי אני מתפרנס מזה,ממה בדיוק?האמת היא שאני לא בטוח לגמרי כי כשאני מסתכל על חלק מהלקוחות שליוויתי כמאמן אני מגלה תשובות שונות כמו "לגבי דרך יחודית להוביל את המסע הפנימי במבוך הנפש ויכולת מדהימה לגרום למתאמן להגיע לתובנות אישיות." שזה די מבלבל איך אורזים ומוכרים את זה?הרי זו חוויה סובייקטיבית לגמרי לאותו מתאמן אז אולי אני מדריך טיולים פנימי?או זרז תובנות?.או כמו "האימון האישי סייע לי לחדד את מטרותיי ולגבש דרכים חדשות ויצירתיות להשיגן." הרי הוא זה שחידד את המטרות והיה יצירתי כדי להשיג אותן,אני רק סייעתי,אז אולי אני אסיסטנט להשגת מטרות?

ומה קרה פה? "כבר במפגש הראשון, שהיה שיח רפלקטיבי בינינו וכלל את ההגדרות שלנו למפגשים- הגדרות חשובות מאין כמוהן של מושגים וסמנטיקות, וגם פעולות אופרטיביות של מה נעשה אם ואיך נתנהג כש.. בתוך הדינמיקה שלנו.  כבר אז וכבר שם שקעה אצלי התובנה הראשונה והמשמעותית מכולן – זאת אני שמחליטה.. במפגש השלישי או הרביעי הפרספקטיבה כבר התרחבה עד מאד, (איזה דבר גאוני וחשוב זה להרחיב כפועל בחיים) הרבה מלל וגם טכניקות שונו להרחבת החשיבה וההנחות הקיימות. טכניקות פשוטות שצריך לתרגל. והנה השינויים בחיי קורים" אז ככה לפי זה הייתי שותף לעיצוב השיח בינינו. ,לימדתי פרספקטיבה,לימדתי טכניקות והיא זו שהחליטה ועשתה את השינוי בעצמה.אז אולי אני טכנאי להרחבת חשיבה?וכאן מה? "גבי לימד אותי להפסיק רק לחלום ועזר לי מאוד בכך שלימד אותי כלים פרקטיים איך ליישם ולגרום למה שאני רוצה שייקרה לקרות באמת.תוך כדי הכנת שעורי הבית שקיבלתי מגבי (פעם ראשונה שהסכמתי באהבה להכין שיעורים…) התחלתי לחוש תוצאות לעשייתי והגשמתי חלום שחלמתי עליו שנים." כנראה שפה הייתי אסיסטנט להגשמת חלום.

"במבחן התוצאה עמדנו יחד במקום טוב, פיתחנו תובנות ו"ארגז כלים" שמתאים לי" ופה הדגש על יחד,עמדנו,פיתחנו,אז אולי כאן אני שותף. ופה "גבי לימד אותי איך מתמודדים בהצלחה עם "שדים" ופחדים שאינם לעניין. פתח לי המון "חלונות" חדשים בחשיבה." כאן אני מלמד גירוש שדים ופותח חלונות.

אז אם אני מרכז יחד את הדברים הרי שאני מדריך טיולים פנימי,זרז תובנות,אסיסטנט להשגת מטרות,שותף,טכנאי להרחבת חשיבה,סייע להגשמת חלום,עומד יחד,מלמד לגרש פחד ופותח את החלונות שיתאוורר קצת.

נו אז מה אני מוכר? אני חושב שהתשובה היא אפשרויות.

מה זו אפשרות?-סיכוי להתרחשות שמשהו יקרה,יכולת שמשהו יקרה,ומשהו שאפשר לבחור בו מבין רבים.(אופציות,אלטרנטיבות)

אז בשפה פשוטה-אני מאפשר!

מאפשר את הסיכוי שיקרה מה שאת/ה רוצה.

מאפשר לך אפשרויות בחירה.

מאפשר לך לבחור ולגרום לזה לקרות.

היי כיף למכור את זה,אפשר?

(תודה לנתי ששתלה במוחי את המילה מאפשר)

ההמלצה של אלי

 

 

23 דצמבר 2014

 

 

אל מר גבי סינגולדה

 

 

שלום רב,

אני מבקש להודות לך על תרומתך בהעצמת העובדים שלנו .

אני חייב להודות נכנסתי לתהליך אימון עסקי עם מעט חששות היות ומדובר בעובדים בכירים עם מטען ניהולי עשיר וחיובי בנטפים .

לשמחתי כל המנהלים שעברו את התהליך אתך הם אנשים טובים יותר, מרוצים יותר , והחשוב מכל תרומתם לחברה עלתה פלאים .

היכולת שלהם לקבל על עצמם תפקידים חדשים ונוספים עלתה , התהליך השפיעה עלי כמנהל שלהם , ויותר מכך על הכפיפים שלהם .

לכל הדעות עשית עבודה טובה שמשאירה סימנים לאורך זמן אין ספק שנרחיב את האימון העסקי למנהלים נוספים בחברה .

בברכה

אלי בן סימון

סמנכ"ל פיתוח עסקים

נטפים

 

ההמלצה של גבי

א.ג.נ

 

הנדון: המלצה על מר גבי סינגולדה כמאמן עסקי

 

שלום רב,

ברצוני להמליץ בחום על גבי סינגולדה כמאמן אישי לעובדים ומנהלים.

במהלך השנתיים האחרונות גבי ליווה אותי באופן אישי כמאמן עסקי.

במהלך תקופה זו עזר לי גבי לגלות צדדים שונים באישיותי ולחשוב על דרכים להתמודד באופן שוטף עם דילמות מחיי הניהול, וכמו כן עזר לי לחשוב על התנהלותי בארגון וביחסי עם קולגות, עובדים ומנהלים בעבודתי.

 

גבי הינו אדם חריף מאוד ובעל יכולות גבוהות מאוד של זיהוי וניתוח אופי והתנהגות, ומצליח בזכות אופיו ופתיחותו הרבים להביא אותך כמנהל וכאדם להגיע למסקנות נכונות מאוד לגבי התנהלותך, ולשפר במקומות הנדרשים.

 

בברכה

 

גבי מיודובניק

סמנכ"ל, מנהל אזור EMEA

נטפים בע"מ

למה כדאי לארגונים להשתמש יותר באימון מנהלים?

כמאמן מנהלים בארגונים עסקיים ואחרים אני מופתע בכל פעם לגלות כמה מעט משתמשים באימון למרות התוצאות הברורות והאפקטיביות שלו למתאמנים ובהכרח לארגון שלהם.ארגונים משקיעים משאבים בהדרכת מנהלים,פיתוח מנהלים,יעוץ ארגוני,שיחות משוב,הערכות,ובטח פספסתי עוד כמה, לכאורה בצורה סיסטמתית.בכלל ארגון,כל ארגון בנוי על תהליכים או שאיפה לסטנדרטיזציה של תהליכים סביב משימות האירגון.כתוצאה מכך הרצון לייצר סדר או שליטה בתוך ה"כאוס" העסקי משתלט על הלו"ז של הארגון ועוד יותר של אנשיו.

כשאני שואל למה לא משתמשים יותר באימון?(בעלים,מנכל"ים,מנהלי ואנשי משאבי אנוש) אני מקבל כל מיני תשובות.החל מתפיסה של האימון כלא יעיל בגלל שלא ניתן למדוד או להצדיק אותו בפני המנכ"ל במונחי roi (החזר על ההשקעה),ועבור לתפיסה שלו כמוצר יוקרתי או צ'ופר שניתן מרמת סמנכל"ים ומעלה.לפעמים זה חלק מתהליך של פיתוח מנהלים,לפעמים זה ניסיון לפתור בעיות שנוצרות עם שינויים ארגוניים,מעין תרופה או ויטמין שנותנים בהתאם לדיאגנוזה.חלק טוענים שהם לא מאמינים בזה וסביר להניח שהם לא מבינים את זה.לחלק התשובה היא אין כסף.יש כאלו שנכוו ממאמנים לא מוצלחים(ויש כאלו,חייבים להודות כמו שיש עו"ד כאלו),ואחרים פשוט חוששים להכניס מישהו מבחוץ פנימה ומעדיפים סדנאות נקודתיות עם שליטה על התוכן. מה שמשותף לכל מגוון התשובות הוא ששימוש באימון מנהלים בארגונים(רובם) לא מתבצע כחלק אורגני וסטנדרטי מתרבות הארגון ובהכרח ניהול משאבי האנוש שלו.וזאת בניגוד מוחלט לרצון הטבעי לסטנדרטיזציה של תהליכים בארגון. ומסקרן להבין,למה זה לא מוסדר?ויש לי כמה השערות.

-קשה להסביר אימון.איך אפשר להבהיר כוח וערך של מערכת יחסים אימונית בין שני אנשים?איך אפשר להסביר מה אתה צריך לדעת או להיות כמאמן?איך זה להיות רק הלקוח שמשלם ולא מקבל את השירות?איך תדע שזה הצליח?.

-הרצון לא לאבד שליטה,הכנסה של מאמן חיצוני יכולה להיות מאיימת על מערכות יחסים.מעין העברת הכוח למישהו חיצוני.תארו לעצמכם שפתאום לבוס שלכם או לעובד שלכם יש איש סוד מבחוץ,מלחיץ קצת לא?

-העדר תפיסה ברורה וקוהרנטית ברורה לגבי איך להשתמש במאמן חיצוני כחלק אינטגרלי ושוטף בתהליכים בחברה.

אז למה כדאי לארגונים להשתמש יותר באימון מנהלים?

-כי המנהלים שלכם הם המנוף דרכו אתם מפעילים את כל הארגון שלכם,ועל המנוף הזה מופעלים כוחות חזקים  (ראה במאמרי "קצה הקרחון-מה מעסיק מנהלים מתחתיו?") ואם לא תשימו לב,האימפקט על היכולת לעמוד במשימות הארגון יכול להיות קריטי.

-כי אימון זה דרך נהדרת לארגון לאפשר למנהל ללמוד לפתח ולשפר את שיתוף הפעולה ככלי עבודה עיקרי בארגון בעזרת שותף-מאמן.

-כי אימון למנהל הוא הדרך של הארגון להכיר בערכם של מנהליו,וגם להגשים את ערכי הארגון.

-כי אימון יכול להיות כלי נהדר כחלק אינטגרלי מניהול תהליכים בארגון,וחשוב מכך במקום בו שינויים ארגוניים כושלים לעתים, בהטמעה שלהם.(ראה "איך אימון מנהלים עזר להצלחת שינוי ארגוני")

-כי התשואה על השקעה באימון מנהלים ברורה,קיים מתאם ברור המעיד כי צמיחה אישית מפתחת את היכולת לנהל שינויים ולשפר ביצועים.("עדות")

-כי מנהל טוב הוא נכס לארגון,וישנה זהות אינטרסים ברורה בינו לבין המנהל להיות הכי טוב שאפשר.נכס מתחזקים ומשביחים.אימון מעודד ומאפשר פיתוח מלוא הפוטנציאל

-כי ניהול עוסק לא רק במספרים אלא בתשוקה,כל מה שחשוב עוסק במה שקורה בין אנשים.אימון מאפשר למנהלים למצוא בעצמם את הכלים והיכולות להיות המאמנים של עובדיהם.

במאמר הבא-איך לשלב מאמן חיצוני כשותף טבעי בתהליכי הארגון.

הטלנובלה של מנהלים-הכל משתנה,כל הזמן!

חיים של מנהל נראים לעתים כמו טלנובלה דרום אמריקאית משובחת,גדושים בשינויים,עלילות מפותלות ודרמה,הרבה דרמה.אתה יושב בבוקר במשרד ומוזמן לפתע לשיחה דחופה אצל המנכ"ל,הלב דופק וכל סדר היום זז הצידה.עסקה גדולה שעבדת עליה חודשים עומדת ליפול ואתה נזעק להציל אותה.ובעוד שעתיים ישיבת הנהלה שצריך להתכונן אליה.אתה לא מספיק להירגע וטלפון מבית הספר מודיע שהילדה לא מרגישה טוב ואם אפשר לבוא לקחת אותה.איכשהו אתה סוגר פערים,מאלתר פתרונות,מבטל פגישות שאפשר ותכף דפיקה בדלת ואחד המנהלים תחתיך נכנס בפנים נפולות,ואתה שואל מה עכשיו?ו 50 מיילים עדיין מחכים  לתשובה.רק מלכתוב את זה רמת לחץ הדם שלי עלתה.

במאמר הקודם דיברנו על הקשיים בחיי מנהלים,ועל סקר שהצביע על כך שלאימון מנהלים יש הכי הרבה ערך בניהול שינויים(37%) ואחריו בצמיחה אישית(30%).שינויים בחיי מנהל הם חלק משגרת יומו,הן בארגון ובחייו הפרטיים.חלקם יזומים ומתוכננים ע"י הארגון כמו קידום,שינוי בהגדרת תפקיד,או שינוי ארגוני אחר.וחלקם ע"י המנהל עצמו כמו פיטורי עובד,קליטת עובד,תכנית עבודה שנתית.השינויים יכולים להיות גם כפויים חדים ולא צפויים,משבר בניהול העסקים,תיקון בעיות,עזיבת אנשי מפתח,הזדמנות עסקית,מערכת יחסים עם לקוח,עובד,בוס שעולה על שרטון ועוד.ולבסוף השינויים בחלקי חייו של המנהל מחוץ לעבודה כמו הורים מזדקנים,קשיים בזוגיות,משבר גיל ותבחרו לכם.

לכאורה שום דבר שכתבתי כאן אינו משהו שמנהלים לא רגילים להתמודד איתו,האמנם?מה קורה כשיש שילוב של כמה שינויים בו זמנית?מה רמת העוצמות הרגשיות/נפשיות בהתמודדות עם שילוב או אפקט מצטבר לאורך זמן?מה האימפקט של זה על איכות הניהול או חיי המנהל?במקרים רבים השינויים מנהלים את המנהלים ולא הם אותם.ברוב המקרים לא ניתן לשנות את השינויים עצמם בהיותם חלק מהמשימה העיקרית של הארגון,והם צורכים מהמנהל משאבי אנרגיה,נפש,רגש ואינטלקט רבים.והשאלה היא איך ניתן לנהל אותם בצורה המיטבית מול המשאבים הפנימיים,והתשובה היא לנהל את עצמך,מה פירוש לנהל את עצמך?ומה חשוב בזה?

בעיני לנהל את עצמך בהקשר של ניהול שינויים פירושו לנהל את ההשפעה של השינויים עליך כאדם ומנהל.ובעיקר לרכז תשומת לב וזמן במנוע העיקרי שמתמודד ומגיב,ופועל עם אותם שינויים,המשאב הכי חשוב,בך.כדי לעשות זאת עליך לבדוק וללמוד איך אתה מגיב לאתגרים שמביאים אתם שינויים כרגע,ממה אתה מרוצה,וממה לא.מה גורם לך לצאת מאיזון?,מה מטריד אותך?מה מעודד אותך?מה מכעיס אותך ומה זה עושה לך?איזה דפוסי התנהגות צצים באופן אוטומטי ולא משרתים אותך או את מערכות היחסים בחייך?מה המטרות שלך?ואיפה אתה נמצא ביחס אליהן.

כשאנחנו עונים לשאלה מה יגרום לנו לנהל טוב יותר את השינויים?התשובה תהיה צמיחה אישית.לאן לצמוח תשאלו?וכמו מאמן טוב אענה בשאלותיים,"איזה מנהל אני רוצה להיות?" וגם "איזה אדם אני רוצה להיות?".בטח שמתם לב שהתרבו המשפטים שמסתיימים בסימני שאלה,ובכן זה לא מקרי.בתהליך אימון שאלות עוצמה הן הדלק שמניע 2 בוכנות חשובות,למידה ופעולה.כשעניתם לשאלות שתי שורות מעל,מה למדתם?ואז,מה תעשו?יופי פעלתם,מה למדתם?.זו דוגמא לדרך בה אימון ככלי מעודד העמקה,חשיבה,בהירות,למידה ופעולה.(עוד על אימון מנהלים ראו כאן)

הפוקוס כאן אינו על אימון כפתרון קסם אלא עליכם. על האמונה הבסיסית בכישורים,יכולות,יצירתיות שטמונים בכם והביאו אתכם עד כאן.ההנחה היא שהכוחות והעוצמות קיימים בך ומכאן גם הפתרונות והתשובות נמצאים בך.אימון זו שותפות שהתכלית שלה לעודד את הצמיחה האישית שלך,בה את/ה השותף הבכיר.לאן שתבחר לצמוח,לאיזה עץ שתבחר להיות.ובמטאפורה הזו בתהליך האימון אנחנו(את/ה ואני) הגננים שמדשנים את האדמה וגוזמים ענפים יבשים,או מדבירים ממזיקים.כדי שתוכל לקטוף את הפירות.

ונניח שעברתם תהליך של צמיחה והתפתחות,מה ההשפעה של זה עליכם?

מניסיוני ההשפעה ניכרת,ומשתנה מאדם לאדם.ברמה המעשית ראיתי עליה בביטחון וההערכה העצמית,איזון בין חלקי החיים השונים,יותר כנות,אותנטיות ומודעות בניהול הרגשות ומערכות היחסים.שינוי דפוסים מעכבים,ותחושה של אתגר והתחדשות.ניהול טוב יותר של המתחים.תמיכה גוברת מהמנהלים ושיפור ניכר בתקשורת הבין-אישית.לעתים גם שינוי קריירה ועזיבה או קידום.צוות עובדים מרוצה ומאוחד,חיזוק המעמד בארגון ויותר הנאה וסיפוק מהעבודה.וחווית זרימה ומשמעות גדולה יותר.

כשאתם משתנים,הדרך בה אתם מנהלים שינויים משתנה.

קצה הקרחון-מה מעסיק מנהלים מתחתיו?

כמנהל לשעבר,פורמלית הייתי עסוק בעיקר בתכנון ובקבלת החלטות ובניסיון ליצוק סדר לכאוס האורגני של חברה עסקית דינמית.האמת היא שכאוס מובנה היה חלק מחיי כמנהל,והיום ממרחק של שנים וכמאמן מנהלים אני מזהה חלקים דומים אצל חלק מהמנהלים אותם אימנתי.

מתחת לקצה הקרחון של המנהל (שלי ושל המנהלים שאימנתי) שבצבץ החוצה היה חתיכת קרחון ענק שבקלות יכול היה לפרק את ה"טיטאניק",כרגע נתרכז במה שלא נראה לעין,החלק השקוע.והנה כמה דוגמאות שמרכיבות אותו.

-רצון לרצות את הבוס גם במחיר של ויתור או עיוות של הערכים האישיים שלך כאדם וכמנהל.

-התיישרות עם תרבות ארגונית,קונפורמיות מהסוג הרע שמדכאת יצירתיות.

-מרד אישי שקט נגד החברה בה אתה עובד,תחושה של קרע ונבגדות.

-פחד מ..,לאבד את מקום העבודה,להיכשל,לקבל משוב שלילי.להגיד את האמת,לדבר בפתיחות.

-ויתור על הקול האישי,אוטומציה של האישיות.

-השתלטות עולם העבודה על החיים,התנגשות עם ערכי משפחה,צמיחה אישית,פנאי.

-תחושת "תקיעות"-רצון לעזוב כי נמאס,אין לאן להתקדם,העדר משמעות

-מתח,לחץ,חרדת ביצועים,התמודדות עם שינויים ארגוניים.

-מערכות יחסים "טעונות",עם המנהל שלך,עם הכפיפים,עם קולגות,בזוגיות,במשפחה.

-שיפוטיות עצמית,פחת בהערכה העצמית,חוסר ביטחון,משבר גיל ה…

-החלטות אמוציונליות,או החלטות מוטות אגו.

-אובדן התשוקה,הדחף לקום בבוקר ולהיות הכי טוב.

ובכן כשאני מסתכל הרשימה מעל אני יכול להודות ביושר שלפחות 90% ממנה היו בחלקים מסוימים או בתקופות בקריירה שלי כמנהל.ואני מניח שפספסתי עוד כמה חלקים בקרחון העצום.

אז איך התמודדתי עם זה?הדחקתי,כעסתי,קיטרתי,דיברתי עם אשתי ולפעמים עם חברים,פעם גם התפטרתי ופעם גם פוטרתי.בקיצור סבלתי ובעיקר לא ביקשתי עזרה.ואחרי כל זה אני חושב שהייתי מנהל טוב למדי,וכך אני חושב רובם של המנהלים אתם עבדתי.מנהלים לומדים לאסוף ידע,למיין אותו,לתכנן,לקבל החלטות,לנהל צוות,לחתור לביצוע המשימה ועוד רשימה ארוכה של כישורים.במבחן האמיתי של לנהל בפועל ברמות הגבוהות לא מספיק להיות טוב למדי.

בעידן הנוכחי לפי סקר אימון המנהלים שנערך זו השנה העשירית בחסות אוניברסיטת ג'ורג'יה ו  Howard University,בתשובה לשאלה "לאימון מנהלים היה הכי הרבה ערך ב.." הנתונים המובילים היו,"ניהול שינויים" עם 37% ו"יצירת צמיחה אישית" עם 30%.

איך מלמדים ניהול שינויים?איך יוצרים צמיחה אישית?ואיך זה קשור לאימון מנהלים?

מה הערך שלהם עבור מנהל?

מה הערך שלהם עבור הארגון?

על כך במאמר הבא.

איך אימון מנהלים עזר להצלחת שינוי ארגוני.

בחברה ישראלית גלובלית נתבקשתי ע"י סמנכ"ל שהוביל מהלך של שינוי ארגוני של מיזוג יחידות שלדעתו לא מתפתח לפי הציפיות,לפגוש את המנהל של היחידה החדשה שנתקל בקשיים כדי לבחון תהליך אימון.בפגישה עם המנהל עלתה תחושה קשה של חוסר אמון מצד האנשים ביחידות שמוזגו ומנהליהן בשינוי ובמניעים לכך.והלכה למעשה תחושת אי אמון,חוסר בשיתוף פעולה ואצל המנהל שהיה מנהל וותיק של אחת היחידות שמוזגו,תחושה קשה של אי קבלת מרות ,תסכול ו"תקיעות",הן אישית והן של השינוי הארגוני.

לאחר תהליך אימון של 12 מפגשים המנהל סיכם כך:

"הכניסה שלי למפגשים אישיים, אתה נתת לזה את ההגדרה "אימון", לא התקבלה בתחילה כמובן מאליו, פשוט כי באופי שלי וסגנון הפעולה לאורך שנים, לא נעזרתי בגורם אחר בכדי לעצב את דרך הפעולה ותפיסת העולם. לזכותך אציין כי ידעת למצוא "נתיבים" בכדי לייצר ביננו בסיס של אמון הדדי, ובהמשך לאתגר אותי בשאלות שנגעו במהות הדילמות האישיות שלי, והמיצוב שלי מול תהליך בניית הצוות. לעיתים הצורך להתעמת עם עצמך, ולהבין באמת מהו סדר העדיפויות שלך כאדם, לא נוח ומחייב אותך לצאת מאיזור הנוחות שלך, ולהשיב בקול רם לשאלות טובות שמציבים מולך.במבחן התוצאה עמדנו יחד במקום טוב, פיתחנו תובנות ו"ארגז כלים" שמתאים לי, ונתן לי יכולת משופרת להכיל את התהליך, באורך רוח וסבלנות, ולהגיע לתוצאות רצויות גם במישור האישי וגם מול הצוות."

בעקבות האימון שעבר,הציע אותו מנהל לשניים מהמנהלים תחתיו לעבור תהליך אימון.הם אכן בחרו בכך והנה קטע מדברי אחד מהם

"ליווית אותי לאורך פרק זמן לא קצר בו התמודדתי עם אירועים שונים במקום עבודתי, את אותם אירועים הבאתי לדיונים המשותפים בינינו על מנת לבחון את הדברים באור שונה מהתנהלות היום יום ואין לי ספק שהמסקנות ודרכי הפעולה שנקטתי באותם אירועים הושפעו רבות מהתהליך שעברתי אתך האימון האישי סייע לי לחדד את מטרותיי ולגבש דרכים חדשות ויצירתיות להשיגן"

זה חלק ממה שהם למדו בתהליך,ומה אני למדתי?

-לשינוי ארגוני השפעה דרמטית ולפעמים טראומטית על העובדים והמנהלים.

-שינוי ארגוני פירושו גם תקשורת חדשה,רשת חברתית משתנה,יצירת הסכמות,מיומנויות רגשיות,מערכות יחסים.כל אלו מצריכים תשומת לב ושימוש בכלים מגוונים בהובלת תהליך שינוי,מישהו צריך ללמד מנהלים איך עושים את זה.

-אמון ושותפות הוא הבסיס למערכת יחסים אימונית פרודוקטיבית,יש חשיבות להיותי מחוץ למערכת.

-יש הרבה משותף לאימון וניהול,שניהם שואלים "מה למדתי?" ואז "מה אעשה?" או ההפך.

-ל"איזה בני אדם אנחנו" השפעה ענקית על "איזה מנהלים אנחנו".

הנה מה שאמר הסמנכ"ל ששכר אותי לאחר שנה.

"לשמחתי כל המנהלים שעברו את התהליך אתך הם אנשים טובים יותר,מרוצים יותר,והחשוב מכל תרומתם לחברה עלתה פלאים.התהליך השפיע עלי כמנהל שלהם ויותר מכך על הכפיפים להם".

לא מושלם

ובכן בצער רב ולאחר אינסוף מאמצים הריני להודיע כי איני מושלם וכי אני חלקי בהחלט.ולמרות הדימוי הרומנטי שאני מטפח בקפידה של בטלן ששואף להיות אדון לזמן שלו,את רוב חיי המקצועיים ביליתי במכירה של הזמן שלי.לזכותי אומר שבד"כ התאמצתי והשתדלתי ולעתים גם הצלחתי וכסף היה משני ברשימת המטרות שלי.(אחלה תרוץ,זה לא הכסף שלא הרווחתי זה אני שלא התמקדתי בו) וכך בפרקים המקצועיים בחיי היו תקופות בהן הייתי בטוח שאני המנהל האולטימטיבי שהעובדים שלו מתים עליו ובכוח אישיותו בלבד יפיק מהם ביצועי-על,וזה עבד לא רע עד שהגעתי לשלב שבו הייתי צריך לפטר כמה בגלל תת-ביצוע.(בעיקר שלי) או שאני גאון שיווקי שבנה עסק חובק עולם מכלום וגייס 150 אלף ש"ח מהבנק עם תכנית עסקית מבריקה על הנייר שתהפוך אותו תוך 3 שנים לעני.

כשאני חושב על רשימת השטויות העסקיות שעשיתי אני נקרע מצחוק,בעיקר כי האמנתי בזה לחלוטין.במה האמנתי?בעיקר בזה שאני יודע יותר טוב מאחרים כי…השלם את החסר,ובעיקר בלשחק את המשחק עד הסוף.יכולת ההזדהות שלי עם התפקיד הייתה כ"כ גדולה שהוא הפך להיות הפרסונה שלי בעולם,ונהניתי מאוד להיות ה"מנהל", או "איש עסקים".

אני זוכר את הנסיעה הראשונה שלי לסין ב 1993,התכוננתי ברצינות.קראתי ספר של 300 עמודים על איך עושים עסקים בסין,תכננתי את התקציב,אפילו לקחתי כמתורגמן את צ'אנג סטודנט סיני שלמד בארץ במסגרת חילופי סטודנטים והיה תפרן מספיק להתלוות אלי בתמורה לכרטיס טיסה הביתה,בקיצור הייתי בטוח שכיסיתי הכל.טסתי נחתתי ולאחר חריש יסודי וכיתות רגליים בין מפעלים בשני מחוזות שונים,אינסוף ארוחות עסקיות של שעתיים פלוס וסחרחורת מחישוב שערי השקל,דולר,יואן,מילאתי חצי מכולה (למזלי) בלהיט הצרכני שכל בית צריך אגרטלי פורצלן סיני! כאילו מה?לא ברור שיתנפלו על ואזות עם עגורים בשלל תנוחות?! לצערי לא הצלחתי לבחון הלכה למעשה את האסטרטגיה העסקית שלי להחלפת הואזות הפולניות ברחבי הארץ בואזות סיניות משום שרוב המורשת העשירה שייבאתי הגיעה מפורקת לרסיסים בפורמט חדשני של פאזלים.למזלי בשאר הקונטינר הלכתי על דברים פחות מעשיים שהצילו לי את התחת כמו בובות פרווה ומברשות צבע.

אני חייב להתוודות שצחקתי תוך כדי הכתיבה על העסקה הסינית הראשונה שלי,בדיעבד הרווחתי ביושר את היכולת לצחוק על עצמי הייתי משוכנע באותה תקופה שאני עושה את הדבר הנכון,קולומבוס שמגלה את סין בימי ראשית האינטרנט,האומץ והמחויבות חברו לחוסר ניסיון,שחצנות,וחובבנות כדי לשרת את הפרסונה של הביזנסמן שרציתי להיות.בזמנו הכישלון צרב בעיקר כי הרגשתי שבאמת עשיתי כמיטב יכולתי וכשלתי.התחושה שאתה לא מספיק טוב/מוכשר למה שאתה רוצה לעשות הייתה כל כך מתסכלת שרק רציתי לקבור את זה ולנסות עוד פעם,וניסיתי עוד פעם והצלחתי וניסיתי עוד פעם ונכשלתי.

הרצון להיות מושלם או הכי טוב כל כך מגוחך בעיניי כיום,הוא מעמיד סף בלתי אפשרי שמייצר שיפוטיות,כעס שמוביל לאכזבה שבתורה מובילה לחוסר הערכה ורגשי אשמה ואת כל זה ,כמו נשק טעון אתה מכוון כלפי עצמך ויורה ישירות בביטחון העצמי שלך שנופל על הברכיים ובעיניים עצובות שואל איך אוכל לעזור לך עכשיו?

כשאתה אוהב את עצמך,כן כן אוהב.ובואו נדבר רגע על מכבסת המילים כמו "מחבב" שפירושו כן אני נחמד ואני לפעמים נהנה להיות בסביבת עצמי,או "מרוצה" כמו הילדים שאומרים "מה שיוצא אני מרוצה" כאילו זה מה יש היה יכול להיות יותר גרוע אז קניתי.ואני כבר לא מדבר על "בסדר" שזה כמו לתת לעצמך ציון של מספיק או כמעט טוב.מה זה לעזאזל הפחד הזה מלאהוב את עצמנו בואו נאמר לפחות כמו שאנו אוהבים את ילדינו.הרי אם יציעו לכם להחליף אחד מהם בילד מושלם כבחירתכם לא תעלו זאת על הדעת,אבל אם יציעו לכם להחליף את עצמכם למישהו מושלם תתחילו לעשות המממ.. ולנדנד את הראש ולהשתעשע במחשבה לפני שתגידו לא או כן.

כשאני אומר לעצמי שאני אוהב אותי,אני מרפה מכל הבולשיט הפנימי בו אני שופט את עצמי ולפעמים גם מעניש.כשאני מרפה אני משחרר וסולח לעצמי.כשאני מרפה מהמושלם אני מקבל את עצמי.נכון לא כל הזמן זה מצליח אבל ככל שאני כזה יותר אני מגלה שזה מקרין החוצה ומאפשר לי לאהוב יותר. כשאני מרפה אני יותר פה ולא שם באיפה פישלתי ומה יהיה.כשאני מרפה אני יותר אני ואני שמח להיות אני, כי אני אוהב אותי.

מוזמנים לבלוג שלי:gabysingolda.wordpress.com

10 טיפים על אימון

1.אימון זו שותפות-הכוח של האימון לא נמצא אצלי או אצלך אלא במערכת היחסים שלנו.היא זו שמעניקה כוח לכל תהליך האימון.

2.אימון מפתיע-בעיקר את עצמך,פתאום אתה לא משעמם לעצמך,אתה מלא סקרנות והתרגשות לגבי עצמך.
יש אנרגיה,רגשות,אינטימיות,עניין ועוצמה.

3.לא מדברים סתם-לא מבזבזים זמן על פרטים,השעה הזו היא שעה יקרה,
תרתי משמע.אנו רוצים להפיק מקסימום ערך עבורך.
אמרת משהו ,מה חשוב בזה?מה תעשה?מה למדת?
כשאתה עונה לעצמך,נופלים אסימונים ונוצרת תנועה.

4.אימון יכול להיות קליל כיפי וזורם-נכון נדבר על המון נושאים חשובים ומרכזיים בחייך,
אבל היי מי אמר שאנחנו חייבים לעשות זה בסבר פנים רציני וחמור?
זו שעה שהיא כולה שלך ובשבילך,כמה פעמים בחיים זה קורה לך?
"בואו נהנה מזה" או "בוא נשחק קצת" היא פרספקטיבה נהדרת והרבה פעמים מועילה למטרות האימון.

5.אימון הוא מעבדה-המעבדה שלך בה אתה יכול לבחון נושאים בהם לא שיתפת אפילו את הקרובים לך ביותר,תעשה ניסיונות ותאתגר את התפיסות שלך,האמונות שלך,סגנון החיים שלך.

6.שאלה אחת מצויינת-לפעמים זה כל מה שצריך כדי שכל הפאזל יסתדר.זה הכלי העיקרי, לשאול שאלות מתוך הקשבה עמוקה למה שאמרת.

הקשבה למילים,לטון,לרווח בין המילים,לאינטונציה,לשפת הגוף,להבעות הפנים,לאנרגיה.

7.אני תמיד בעדך-גם כשאתה נגדך,לא נאמן לעצמך או לערכים ולבחירות שלך,מרגיש תקוע,נכשל.
אני תמיד שם לצדך,תומך ומאמין בך.

8.אני מפטר את עצמי-אני לא פסיכולוג,ואני לא יועץ,אני שותף.
ואם אני מרגיש שהשותף הבכיר לא משקיע בשותפות(מערכת היחסים האימונית)
את מה שנדרש(בעיקר רצון ומחויבות) או שאני לא מצליח להביא ערך.
אני מפטר/מתפטר,אני לא בעסק הזה רק בשביל כסף.

9.משינוי קטן לגדול-לא מטפסים על האברסט בבת אחת,
מתאמנים בחדר כושר,מתאמנים על פסגות נמוכות יותר,מתרגלים לאוויר הדליל.
הצלחות קטנות מובילות להצלחות גדולות,שינוי פנימי מניע שינוי חיצוני.

10.אותנטיות-אני מביא לאימון לא רק את המאמן,אלא גם את עצמי את "גבי".
עם כל ניסיוני,האישיות והויתי כאדם,אני מצפה לפגוש אותך ה"אותנטי".
ומגייס את כל שיש בי כדי לשרת אותך במקצועיות הראויה לך.

טיפ בונוס

אני מתרגש-לקראת אימון,במהלך אימון,כשאתם בדרך,כשאתם נאבקים,מצליחים.
כשאני מתרגש אני יודע שזה מצליח.

נמאס לי מכל סיפורי "ההצלחה" מטעם עצמם!

אז ממה נמאס לי באמת? אני הרי אוהב סיפורים ידוע ובטח סיפורים עם סוף טוב.

למעשה נמאס לי מהקלות בה משווקים לנו סיפורי הצלחה בעטיפה של "בואו ללמוד איך אני הצלחתי ל..ועשיתי המון כסף ואו נהייתי מפורסם,מאושר" וכיו"ב.

אז מה מרגיז אותי?

קודם כל הנונשלנטיות,הכאילו "קוליות" של איך תעשו מאה אלף ש" בחודש בארבע שעות עבודה ביום,יתכן מאוד שזה אמיתי לאותו אדם שמוכר את עצמו(שלא תבינו לא נכון,למכור זה חלק חשוב בכל עסק) אבל אני בטוח שגם הוא עבר דרך ארוכה עד למקום הזה ואף אחד לא פיזר עליו "אבקת פיות" שהפכה אותו לאינסטנט מצליח.יש בכך יוהרה ואפילו מניפולציה שמנצלת חולשות אנוש ומציבה בחזית "כאילו ערכים".

"הרבה כסף" פונה ליצר הבסיסי של חמדנות שנמצאת בתוכנו,אנו חיים בסביבה חומרנית/מותגית בה ההצלחה נמדדת בכמה אתה מרויח,איזה בית יש לך ואיפה,וגם אצלי כשאני עומד ברמזור ליד מכונית יפה וספורטיבית מתחשק לי כזאת.אין לי בעיה עם כסף(באמת אין לי הרבה כסף) יש לי בעיה עם המסר שאומר שלשם אתה צריך לכוון את החיים שלך,עם הצבה של רף שהוא מסנוור ומפתה כמו שירת הסירנות ואם רק תקשיב לי(ותשלם לי על כך כמובן) תגיע אל ערמת הכסף המנצנצת,ומה תעשה אז?זה פחות חשוב כי אז כל האפשרויות פתוחות.ומה אם לא תצליח?אהה.. על זה לא מדברים.

תראו אני מבין שכסף מייצג המון ערכים וביניהם בטחון,שקט נפשי,חופש,הערכה וזה חשוב והכרחי כי כך עובד העולם,אותי מרגיז ה"המון","הרבה"

עידוד החזירות והשטחת מורכבות החיים במלוא כאבם ויופיים ליתרה בחשבון בנק,העמדת רף שקרי ובואו נודה על האמת לא אפשרי לרובנו מייצרת תסכול,סבל וכאב שיכול להימנע. ואני כבר לא מדבר על כך שאנשים ש"קונים את הסחורה" יכולים לבזבז את חייהם ומיטב שנותיהם במרדף שווא במקום לחיות את חייהם מתוך בחירה,להשיג אושר לעיתים ולחיות חיים תואמים לערכים שלהן ולמה שחשוב להם באמת.

כל הנוסחאות בסגנון הצלחה=כסף/פרסום שמשודרות לנו באינספור דרכים וערוצים שנועדו להשפיע עלינו גם במודע וגם בתת מודע מייצרות תמיד "מקום" כלשהו שצריך להגיע אליו,הצלחה כלשהי שהיא היא היעד הנכסף ואם נגיע אליו נוכל לנוח והכל יהיה יופי טופי.

ומה שקורה כשאתה מכוון כל כולך ל"שם"  להצלחה הענקית ,אתה מפספס את הכאן והעכשיו את הרצף הבלתי נמנע של הרגעים המצטברים שקוראים להם חיים וגרוע  מכך אתה לא מעריך אותם כראוי כי ביחס להצלחה הענקית שמחכה לך הם נראים חיוורים,אפורים ולא משמעותיים.

אני מציע לעצור רגע ולדמיין נניח שהגעת ל "הצלחה" מה תעשה אז?איך תחיה אז? אני מניח שהתשובות לשאלות אלו יהיו משאלת הלב האמיתית שלכם.

ואם תבחנו את החלומות שלכם(כך אני קורא לתשובות שלכם) בכנות תגלו שהגישה אליהן הרבה יותר פשוטה ואפשרית מאשר דרך העיקוף הענקי והמיותר לעיתים דרך מחלף ה"הצלחה".

אני טוען שאנו חווים הצלחות רבות אפילו ברמה יום-יומית אנו פשוט לא מסווגים אותם ככאלו. למשל היכולת לקום בבוקר לתכנן ולבצע  יותר או פחות היא הצלחה שחוזרת על עצמה מדי יום ואנו קוראים לזה שגרה.יותר מכך לכל אחד מאיתנו ההצלחה היא סובייקטיבית לו,יש לי חבר שהחלום שלו הוא להתעורר עם שעון מעורר,נשמע פשוט לא?אז זהו שהוא תמיד מתעורר לפניו ובשבילו לקום אתו זה הישג.

להיוולד,ילדות,תיכון,צבא,לחיות,לשרוד,לחלום,להתאהב,להתחתן, קריירה ילדים,נכדים,להזדקן זה חלק קטן ממה שאנו מצליחים לעשות,מדהים לא?

אנחנו חתיכת סיפור חיים,לפעמים מצליחים יותר ולפעמים מצליחים פחות,ההבנה והקבלה של העובדה כי בחיים צפויים עליות וירידות מאפשרת לנו להתרכז במה שחשוב,לחיות אותם.

"כמו לרוץ 10,000 מטר כשהתחרות היא בכלל קפיצה לרוחק"

הכותרת הזו נולדה באימון היום עם לקוח והשתמשתי בה כמטאפורה לתיאור סיטואציה מסוימת בחייו עליה שוחחנו,וכששאלתי אותו כהרגלי "מה אתה לוקח אתך מהשיחה?" הוא לקח אותה. זה עורר את סקרנותי,מה יש בה שגרם לו לבחור אותה מתוך כמעט שעה של שיחה?

ואז שחזרתי את ההקשר בו אמרתי אותה והבנתי כמה היא רלבנטית לי וכנראה לעוד רבים. לפעמים אנו כל כך מרוכזים או ממוקדים בחלק אחד של החיים ומגייסים לכך משאבים רבים,זמן,אנרגיה,אינטלקט,רגש, למשל בתחום העבודה/קריירה ומפתחים יכולות,לומדים משפרים ומשקיעים ובאמת מתקדמים.

ואז מגיעים לחלק אחר של החיים שלנו ומשתמשים באותם כלים ולפעמים באותן אנרגיות כדי להשיג תוצאות ו"נאדה" זה לא עובד ואפילו מקלקל. למשל במערכות היחסים שלנו,זוגיות,משפחה,חברים.

כמו להשתמש במפתח שבדי כדי לשתות מרק,וזה לא שאין לנו כף ואנחנו אפילו יודעים שכדאי שנעשה "פו" ארוך לפני שניקח לגימה ואולי גם קצת נתכופף אל הצלחת כדי שלא יישפך.

התבנית שלנו פשוט משתלטת ושולפת את ה"שבדי",כמה סיכוי יש לנו לשתות או להתענג על המרק.

היכולת לבצע את הסוויץ' במודעות היא זו שתאפשר לנו גישה שתאפשר לנו להשתמש בכלים אחרים שכבר נמצאים בתוכנו,כמו אהבה,חמלה,אמפתיה,יצירתיות,אינטואיציה שנכונים ושימושיים לחלקים אחרים בחיינו.

לפעמים כל מה שצריך זה לשאול את עצמנו באיזה מגרש/חלק של החיים אנו משחקים כרגע.

מה הטעם להתחרות בריצת 10000 כשאת המדליות מחלקים בקפיצה לרוחק?

איך לשפר את הסיכוי להצליח

הכח לבקש

לא ביקשתי עזרה כשהגעתי לתיכון חדש, הרטבתי את שערי בכל בוקר ניערתי את הראש בחוזקה ויצאתי חמוש בתלתלים לקרב ,סיימתי עם מספיק בקושי בבגרות במתמטיקה. לא ביקשתי "תישארי" מאהבתי הראשונה, תקעתי בה עיניים לחות וחשבתי שהיא תדע כמה שאני אוהב, בשבת הראשונה של הטירונות היא עזבה אותי. לא ביקשתי שיסבירו לי לאן לעזאזל מתקדמים מעבר לשלב החזיה ואיבדתי את בתוליי רק בגיל 21.

לא ביקשתי לי את החלומות שלי חלקם קרו מעצמם ורובם לא קרו. לחלקם כיוונתי אבל לא באמת ביקשתי בכוונה ואמונה גדולה, הפחד והגאווה שימשו לי יועצים רעים.

ניסיתי ולקחתי סיכונים לא קטנים בחיי. הקמתי עסק נהדר במו ידיי ובאלו הידיים ריסקתי אותו לתפארת מדינת ישראל. ראיתי את זה מגיע ולא עצרתי, לא ביקשתי עזרה, לא אמרתי יש לי בעיה מה עושים? לא מהבנק שלי ולא מאשתי ולא ממשפחתי ולא מהחברים. קומבינציה של גאווה ופחד להודות שנכשלתי, שלחו אותי במורד הדרך אל הכישלון וחובות של מאות אלפי שקלים.

 וגם אז לא עצרתי ושאלתי מה באמת קורה פה? ובטח שלא ביקשתי. ברחתי כל עוד נפשי בי, מעצמי ברחתי מתחושת הכישלון והטעם החמוץ שעולה בפה כשאכזבת את עצמך. ברחתי למרחקים ארוכים, למרחק 10 שנים שבהן ליקקתי את פצעיי.

 היו לי חיים טובים ומרתקים, חוויתי, התנסיתי ,הקמתי משפחה נהדרת והיו לי רגעים רבים של אושר וקסם. אבל בצמתים של חיי תמיד בחרתי באפשרות הפחות גרועה מבחינתי, זה מה שהחיים לימדו אותי, לשרוד לבד, להחזיק את הראש מעל המים, להיות חזק בשבילי ובשביל משפחתי.

יש משפט יפה שקראתי(ניטשה אני חושב) "הזיכרון והגאווה רבו, הזיכרון אמר כך היה והגאווה אמרה כך היה, הגאווה ניצחה" וגם אצלי היא ניצחה. לא הבנתי כמה כוח יש בלבקש, כמה כוח יש בלוותר על האגו לא הבנתי שאני יכול לבחור באפשרות הכי טובה ולא בפחות גרועה.

גיליתי את הסוד הפשוט. ועכשיו אגלה אותו גם לכם "פשוט לבקש" זה כל הסוד. לבקש עזרה, לבקש אהבה, לבקש חלום. לבקש מאשתך, מהבוס, מחבר, מהילדים ממי שתרצו. ואתם יודעים מה, זה לא כזה קל וצריך להתאמן לא מעט בעיקר על לקבל "לא". במילה "בקשה" מובלעת ההנחה שאפשר להגיד "לא" אחרת זו לא ממש בקשה, נכון?

אבל בואו נגיע לחלק הטוב, בעצם הבקשה אתם קונים כרטיס פייס עם 50% סיכוי ל"כן", לא משתלם? ומה יקרה אם לא תבקשו? מה הסיכוי שלכם לזכות אם לא קניתם כרטיס להגרלה? בעצם הבחירה ב"לבקש" אתם בוחרים בעצמכם, בחלומות היותר גדולים שלך בסיכוי להיות אתם כמו שאתם רוצים להיות. נכון תצטרכו להתמודד עם "לא" אבל גם שם תרוויחו, אומץ וכנות ולמידה וצמיחה

gabysingolda@gmail.com